ערב הפלישה הגרמנית ללטביה, ישבו בשיטחה ב – 97 אלף יהודים.
ההתקדמות המהירה של הכוחות הגרמניים, היעדר פינוי מאורגן ומחסומים שמנעו את מילוט אזרחי המדינות שסופחו לברית המועצות בשנים 1939–1940 מזרחה, גרמו לכך שרק כ-15 אלף יהודים לטביים הצליחו לברוח ולהתפנות לעורף של ברה"מ. כמה אלפי יהודים נהרגו כתוצאה מפעולות איבה והפצצות במהלך התקדמות הצבא הגרמני.
לטביה נכבשה על ידי יחידות של הצבא הגרמני בין התאריכים 25 ביוני ל-7 ביולי 1941. בעקבות הצבא הגיעו ללטביה יחידות איינזצגרופה "A" ומיד הוציאו להורג יהודים בסביבות יֶלְגַבָה ולִיֵפאיָה. לאומני לטביה לקחו חלק פעיל ברציחות המוניות של יהודים.
ב-4 ביולי שרפו חברי ארגון "פרקונקרוסט" את בית הכנסת הגדול "גוגול-שול" בריגה בו מצאו מקלט כ-500 יהודים פליטים מליטא שהקהילה היהודית שיכנה אותם בבית הכנסת. באותו יום בריגה הלאומנים הלטביים העלו באש כ -20 בתי כנסת, חלקם עם האנשים בתוכם ורצחו את כל מי שניסה להימלט מהאש. בימים הראשונים לכיבוש, הוקמה יחידת עזר לטבית של משטרת הביטחון הגרמנית ו- SD בפיקודו של הקצין לשעבר של צבא לטביה Viktors Arajs. . בקיץ ובסתיו 1941 "קומנדו ארייס" רצחו יהודים ב -12 קהילות ללא השתתפות הגרמנים. בווילִאָני ב -4 באוגוסט הם רצחו כ-400 יהודים, בגוסטיני ב -1 באוגוסט כ-1.7 אלף יהודי גוסטיני, קרוסטפילס ועיירות אחרות; גם שוטרים מקומיים נטלו חלק ברצח .בעיירות אחרות נורו יהודים על ידי תושבים מקומיים, חברי ארגון "אייזסארגי" ופלוגות הגנה עצמית שהוקמו באופן ספונטני. בסילֵנֶה ב- 28 ביולי 1941 נרצחו 186 יהודים, בװֶנטספילס ובמלטה בסוף ספטמבר 1941 כ-200 יהודים, ברִיֵבִני – 181 יהודים.
מיד לאחר הכיבוש הוקמו גטאות בערים ובעיירות באוסקה, באלבי, ורקליאני, וילאני, ילגבה, זילופה, קַרסאבה, קְרַסְלַבָה, לודזה, פרֵילי, יאוּנִיֶלגבה אך הם חוסלו לאחר ימים או שבועות ספורים.
בריגה נכלאו יהודים בגטו בפקודת הנציב הראשי הגרמני של לטביה ב- 21 באוקטובר 1941. ב- 26 בנובמבר 1941 הוקם הגטו הקטן בתוך שטח של הגטו הגדול, לשם הועברו בעלי מלאכה חיוניים, אך ללא בני משפחה. בליל ל-30 בנובמבר וב-8 בדצמבר 1941 נערכו שתי האקציות הגדולות בהן, לפי הנתונים הגרמניים, נרצחו ביער רומבלה שבפאתי ריגה, כ – 27,000 איש אסירי הגטו הגדול.
בליפאיה, ביוני – ספטמבר 1941 נרצחו כמה אלפי גברים יהודים; בתאריכים 14-17 בדצמבר 1941 רצחו יחידות איינזצגרופה "A" 2,749 נשים וילדים בליפאיה. ב- 9 בנובמבר, בדוגאוופילס, רצחו אנשי האס-אס 1134 יהודים. בשנת 1942 שרדו גטאות רק בריגה, בליפאיה ,שם הוקם הגטו ב -1 ביולי 1942 (862 אסירים, כולל 65 נשים וילדים), ובדוגאוופילס (הגטו חוסל ב -1 במאי 1942).
בועידת ואנזה שנערכה בינואר 1942, דווח שבלטביה נותרו 5300 יהודים כשירים לעבודה.
במוזיאון הגטו בריגה, הוקם "קיר השמות" של יהודי ריגה ולטביה אשר נספו בשואה.
ב-23 באוקטובר וב-21 בנובמבר 1941 נרצחו בריגה כמה מאות יהודים אזרחי מדינות ניטרליות (איראן, דרום וצפון אמריקה, כולל ארה"ב). מאז דצמבר 1941 לגטו ריגה שהתרוקן לאחר שתי האקציות הגדולות, החלו להגיע טרנספורטים של יהודים ממדינות אירופה, בעיקר גרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה. בסך הכל הובאו לריגה מאירופה כ- 25 אלף יהודים, 19 אלף מהם בדצמבר 1941. רובם נרצחו מיד ביער ביקֶרְנִיֵקי, השאר נשלחו למחנה הריכוז סַלאספילס או נרצחו בשטח של הגטו הגדול בריגה.
באוגוסט 1943 הועברו התושבים ששרדו בגטו הקטן בריגה למחנה הריכוז קייזרוואלד בפאתי העיר. הובאו לשם גם 800 היהודים האחרונים ששרדו מגטו ליפאיה. רובם נורו לפני שחרור העיר בשנת 1944, ואילו השאר הועברו למחנה הריכוז שטוטהוף ומחנות המוות האחרים. בתחילת מאי 1945 נורו למוות 300 יהודים בליפאיה, לשם נשלחו מריגה באביב 1945 לבניית מתקני הגנה.
יהודים שהצליחו לברוח מהגטאות, ואחרים שנשלחו במיוחד על ידי הפיקוד הסובייטי השתתפו בקבוצות הפרטיזנים בשטח לטביה. יהודים רבים במיוחד היו בחטיבת הפרטיזנים הלטבית השנייה, ר. בלום היה הקומיסר שלה, ול. קאסל, יליד ריגה, עמד בראש המטה של המחלקה השלישית של החטיבה. רבים מיהודי לטביה שברחו לברית המועצות, לחמו בשורות הצבא האדום במסגרת הדיוויזיה הלטבית 43.
למעלה מ-130 תושבי לטביה שסיכנו את חייהם להצלת יהודים זכו בתואר חסיד אומות העולם, ביניהם ז'ניס ליפקה שהציל יותר מ- 50 יהודים.
אנדרטה לזכר חסידי אומות העולם ניצבת בריגה, ליד שרידי ה"גוגול שול".
מרבית יהודי לטביה, מתוך כאלף ששרדו במחנות הריכוז הגרמניים, סירבו לחזור ללטביה הסובייטית; רובם הגיעו למחנות עקורים בגרמניה, אוסטריה ואיטליה ועלו לישראל. לאחר המלחמה בלטביה עצמה נותרו רק כ- 150 יהודים. אך בשנים שלאחר מכן רוב היהודים שהתפנו לעורף של ברה"מ חזרו ללטביה. כמו כן הגיעו ללטביה גם יהודים שעברו מאזורים אחרים של ברה"מ ואשר התיישבו בעיקר לריגה.
__
קרדיט לתמונת רקע עליונה – United States Holocaust Memorial Museum, courtesy of Emmi Lowenstern
נכתב על ידי: אריה צנציפר