רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (ה'תר"ג, 1843 – ד' באלול ה'תרפ"ו, 14 באוגוסט 1926) מגדולי רבני מזרח אירופה בדור שלפני השואה. ספריו החשובים הם "אור שמח" על הרמב"ם, חידושיו לתורה שפורסמו אחרי מותו בספר "משך חכמה" ("משך" הם ראשי התיבות של שמו) ו"חידושי רבינו מאיר שמחה על הש"ס" על התלמוד הבבלי והירושלמי. בדור האחרון נתפרסמו גם תשובותיו.
נולד בעיר בוטרימוניס באזור וילנה בליטא לרב שמשון קלונימוס הכהן ולאסנת. והתפרסם כגאון מצעירותו. אחרי חתונתו ישב בביאליסטוק אצל חמיו. אשתו פרנסה אותו במסחר והוא ישב ועסק בתורה שנים רבות יחד עם ידידו רבי יוסף זונדל הוטנר. בביאליסטוק התקרב גם לרב המקומי, רבי יום טוב ליפמן הלפרין שקירב אותו ולמד עמו בחברותא. כך למד גם עם הרב יצחק ליב גרוסברג, מחבר "שי למורא" על מסכת בכורות.
בתרמ"ח (1888) נתמנה לרב ליטאי בדווינסק לאחר פטירתו של הרב ראובן הלוי לוין שכיהן בתפקיד זה בשמונה שנותיו האחרונות (הרוגוצ'ובר היה הרב החסידי שם). איסר הראל, יליד העיר, מתאר בספרו "ביטחון ודמוקרטיה", מאורע שהסעיר את כל העיר וקשור ישירות לר' מאיר שמחה: "…בעיצומה של התפילה, שהייתה נרגשת ביותר ומלווה זעקות שבר, פרצו יהודים מבוהלים לבית הכנסת, וצעקו שהמים עומדים בכל רגע לשטוף את העיר. ר` מאיר שמחה קם ממקומו עטוף בטליתו, ושם פעמיו לעבר הסוללה, ואחריו כל הקהל בטליתות. הרב עלה על הסוללה, עמד עליה, והתפלל לירידת המים. ואכן, תוך כדי תפילה החל הקרח לנוע ממקומו, הקרח נבקע, והמים החלו יורדים בנהר. הייתי על הסוללה, צעדים מספר מר` מאיר שמחה…"
פירושו לתורה מלא במקוריות ובחידוד. מפירושי התנ"ך שנכתבו בדורות האחרונים, הוא אולי המצוטט ביותר. חוגים דתיים שונים לחלוטין התענגו עליו ומצאו בו סמך להשקפותיהם, מהחרדים ועד ישעיהו ליבוביץ. בין השאר הזהיר בו את אלו הסוברים כי "ברלין היא ירושלים" כי "רוח סופה וסער" תעקרם ממקומם, אזהרה שהתגשמה עשור אחרי פטירתו. הוא התייחס בחיבה ליישוב הארץ, אם כי שמר ריחוק מהציונות. במכתב שכתב לבקשת שליחי קק"ל[כתב: "כעת הסבה ההשגחה אשר באספת הממלכות הנאורות בסאן רעמא, ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל, וכיון ש"סר פחד השבועות" וברישיון המלכים, קמה מצוות יישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה למקומה".
בתו היחידה אסנת נישאה לרב אברהם לופטביר מחבר השו"ת זרע אברהם וזמן קצר אחרי הנישואים חלתה במחלה חשוכת מרפא. שניהם נפטרו בדמי ימיהם חשוכי ילדים, חתנו רבי אברהם גר בעיר ווארשא, ושם נפטר ביום כ"ג ניסן שנת תרע"ח, ונקבר בבית הקברות ליד האהל של בעל חמדת שלמה.
על שמו נקראה ישיבת אור שמח בירושלים וישיבה קטנה "משך חכמה" בבני ברק, וכן רחוב אור שמח בירושלים ובבית שמש ורחוב משך חכמה במודיעין עילית.
מקור: וויקיפדיה
תמונות 1227 , 3794
Meir Simcha of Dvinsk (1843–1926) was a rabbi and prominent leader of Orthodox Judaism in Eastern Europe in the early 20th century. He was a kohen, and is therefore often referred to as Meir Simcha ha-Kohen ("Meir Simcha the Kohen"). He is known for his writings on Maimonides' Mishneh Torah, which he titled Ohr Somayach, as well as his novellae on the Torah, titled Meshech Chochma.
Meir Simcha was born in Butrimonys (Yiddish: Baltrimantz), Lithuania, to Samson Kalonymus, a local wealthy merchant. According to family tradition, his later success in Torah study was attributed to two blessings his parents had received from local rabbis before his birth.
He received his education locally, and managed to evade the regular roundups of Jewish boys that were being held as a result of the Cantonist decrees that had been in effect since 1827.
After marrying in 1860, at age 17, he settled in Białystok, Poland, where he was supported by his wife, who opened a business to support him while he continued his Talmudic studies. After 27 years there he finally, after turning down many offers, accepted the rabbinate of the mitnagdim (non-Hasidic Jews) in the Latvian town of Dvinsk, now known as Daugavpils. He served in that position for 39 years until his death.
In Dvinsk, his counterpart was the Hasidic Rabbi Yosef Rosen, known as the Rogatchover Gaon or by his work Tzofnath Paneach. The two had a great respect for each other, despite Rosen's legendary fiery temper, and on occasions referred questions in Jewish law to each other. They also shared a love for the works of Maimonides.
In 1906, a certain Shlomo Friedlander claimed to have discovered and then published two tractates of the Jerusalem Talmud that had been considered to have been lost for hundreds of years. Rabbi Meir Simcha (as well as the Rogatchover Gaon, the Gerer Rebbe, Rabbi Moshe Shmuel Glasner of Klausenburg, the Dor Revi'i, and Rabbi Dr Yissachar Dov Ritter of Rotterdam) was one of the prominent rabbis who discovered that the work was a very clever forgery, and denounced it as such.[1]
In Dvinsk, he received visitors from the whole region, and was frequently consulted on issues affecting the community at large, including Poland and Lithuania. He reputedly turned down offers for the rabbinate in various large cities, including Jerusalem, New York City and Kovno.
He died in a hotel in Riga while seeking medical treatment.
Source: Wikipedia
