רב אפרים סמוּנוֹב (ביידיש: סאמונאָוו; ה' בסיוון תר"ך, 26 במאי 1860, פילטן – כ"ג בסיוון תרצ"ב, 27 ביוני 1932, ריגה) היה רב ליטאי בלטביה, רבן של יאקובשטאדט ווינדוי.
בנם של הרב גרשון מנחם (מנדל) סמונוב (בנו של הרב מרדכי אורי סמונוב, שהיה רבן של כמה ערים בקורלנד) וחנה בת הגביר אוריה כהן מפילטן.
בגיל חמש עשרה נשלח ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידיו המקורבים של הרב חיים סולובייצ'יק, שעדיין לא התמנה כר"מ בישיבה. רבו זה שיבח את "הפילטנר", על שם עיר מוצאו, כבעל שכל ישר והבנה עמוקה. בהמשך נעשה למקורבו ואיש סודו של רבי חיים.
אחרי שלוש שנים בוולוז'ין חזר לבית אביו בפילטן, והשלים במקביל להמשך לימודי הקודש, ידיעות נחוצות בלימודי חול ובידיעת שפות. הצעת שידוך לטעמא בתו של רבי חיים ברלין, בן הנצי"ב מוולוז'ין, קיבלה את הסכמת "בית הרב" (כינוי למשפחת האצולה הוולוז'ינאית, צאצאי רבי חיים מוולוז'ין) מוולוז'ין, שהכירו את המיועד מימי לימודיו בישיבה. טקס חתימת ה"תנאים" נערך ב"תחנת מסילת הברזל" מולודיצ'נה ליד וולוז'ין, והוא נישא לה בשנת תרמ"ג, 1883.
לאחר חתונתו ישב במוסקבה, עיר רבנותו של חמיו, ושם המשיך בלימודיו ועסק במסחר. לבקשת חמיו, דחה הצעת רבנות במקום אביו בווינדוי, והמשיך בעסקיו. דודו, הרב אליהו אהרן מילייקובסקי שחי בתקופה זו בוולוז'ין, סיפר כי בשנים אלו דיווח לו הנצי"ב מוולוז'ין מספר פעמים בשמחה גלויה על הידרדרות עסקיו של סמונוב, בעל נכדתו, לדבריו כשרונותיו וידיעותיו מועידות אותו להיות רב גדול, אבל כספו לא מאפשר לו להיפנות לזה. ואכן, בשלב מסוים איבד סמונוב את כל כספו וחזר לוולוז'ין להמשך לימודיו למשך ארבע שנים. בשבתו בוולוז'ין בתקופה זו ניהל את תכתובות הנהלת הישיבה מול משרד ההשכלה בפטרבורג שדרש להכניס לימודי חול לתוכנית הלימודים בישיבה. סמונוב שהתבטא היטב ברוסית, ניסח יחד עם רבי חיים סולובייצ'יק את עמדת הישיבה ואת מכתבי השתדלנות שניסתה הנהלת הישיבה להפעיל.
בשנת תר"ן (1890) נבחר לכהן כרבה של העיר יאקובשטאדט, קורלנד. בשנת תרנ"ז התפנה שוב כיסא רבנותם של אביו וסבו בעיר וינדוי, והוא עבר לכהן ברבנות עיר זו. בשנת 1915 גורש עם משפחתו בתוך שאר יהודי קורלנד ועבר לריגה. במהלך שנה זו נפטרה אשתו טעמא. ב-1917 עדיין לא הותרה ישיבת יהודים בווינדוי, ובמקביל קיבל הרב סמונוב כתב מינוי לרבנות העיר רבל, שבאסטוניה. הוא חזר מרבל כדי לקחת את משפחתו מריגה, אבל בהיותו בריגה נכבשה העיר בידי הגרמנים, ורבל נשארה בשטח הרוסי. ריגה עברה מיד ליד, ורק בשנת 1919 הצליח הרב סמונוב לשוב לעירו וינדוי.
שמו התפרסם בעולם הישיבות הליטאי, של טרום מלחמת העולם השנייה, בזכות קונטרס מחידושי תורתו שהוציא לאור בנו נפתלי צבי יהודה בשם "הכהן הגדול והסגן" (ריגה: א' לעווין, תר"צ 1929).
ניסיונותיו לעלות לארץ ישראל לא צלחו, מסיבות שונות. לאחר שחלה במחלתו האחרונה, עשה ניסיון אחרון ואף הצליח לקבל אשרה לעלייה, אולם היא הגיעה אליו כחודש לפני פטירתו, כאשר מצבו האנוש כבר לא אפשר נסיעה קשה כזו.
בכ"ג בסיוון תרצ"ב, 27 ביוני 1932, נפטר הרב אפרים סמונוב בריגה.
מקור ערוך: ויקיפדיה
