בית הכנסת הכוראלי של ריגה שבלטביה ( Rīgas Horālā sinagoga) נבנה ברחוב גוגול מס' 25 בשנת 1871 ונשרף כליל במהלך הכיבוש הנאצי ביולי 1941.
תכנון המבנה החל עוד בשנת 1868 על ידי האדריכל פאול הארדנקס (Pauls Hardenaks), ובנייתו ושלמה ב-1871. ניכרת במבנה השפעה של מספר סגנונות אדריכליים, אך בעיקר נאו-רנסאנס. בצמוד למבנה נבנה גם מקווה.
בית הכנסת היה ידוע בחזנים שהשתתפו בתפילות שהתקיימו בו. במשך השנים שרו בה ברוך לב רוזובסקי , הרמן ידלובקר ונוספים. הרמן ידלובקר היה החזן הראשי במשך 10 שנים עד שעלה לארץ ישראל בשנת 1938.
בתחילת יולי 1941 הנאצים כבשו את העיר. ב-4 ביולי 1941 בית הכנסת הוצת בהתאם להוראת השלטונות. מכבי אש קבלו פקודה לא להתערב בנעשה ורק להשגיח שהאש לא תעבור למבנים הסמוכים. זה היה ערב שבת ולכן היה צפוי שבבית הכנסת היו הרבה אנשים, מצד שני הגעה בשעה כה מאוחרת הייתה בניגוד להוראות השלטונות ולכן ייתכן שמספר הקורבנות היה נמוך מהתכנון הנאצי. בהתאם למקורות מסוימים מספר הקורבנות במבנה היה כ-300, ובסך הכל באותו לילה נהרגו כ-2,000 יהודים. הגרמנים צילמו את שריפת בית הכנסת לצורכי התעמולה הנאצית.
בשנת 1988 במקום הוקמה אנדרטה לזכר הקורבנות. בשנת 2007 בקרבת מקום הוקמה אנדרטה לזכר יאניס ליפקה, חסיד אומות העולם הלטבי.
מקור: וויקיפדיה
תמונות 2689 – 2690
The Great Choral Synagogue Rīgas Horālā sinagoga, on Gogoļa iela (Gogol Street) was the largest synagogue in Riga, until it was burned down on 4 July 1941.
The synagogue was designed in 1868 by architect Paul von Hardenack and the building was completed in 1871. The architecture consisted of several different styles, however, Neo-Renaissance was the dominant style. The synagogue was famous throughout the city for its cantors and its choir.
The synagogue was burned down on 4 July 1941 after the Nazi German occupation of Riga. There are reports that 20 Jews were locked in the basement. Historian Bernhard Press states that some of the victims were Lithuanian Jews who had taken refuge there. Gertrude Schneider identifies the victims as mostly women and children. Frida Michelson, a Latvian Jew who had been working near Jelgava in a forced labor detail when the synagogue was burned, reported that she was told by a friend (who had heard it from someone else) that the halls and the backyard of the Choral Synagogue were filled with refugees from Lithuania. Perkonkrusts and "other Latvian hangers-on" surrounded the building, trapped the people inside, and set it on fire. Andrew Ezergailis does not find it credible that Jews were locked in the Great Choral Synagogue before it was set on fire. Ezergailis does acknowledge that there could have been 300 Lithuanian refugees in the synagogue before the fire was set. He postulates however that they would have been killed before the synagogue was set on fire.
The destruction of the synagogue was filmed by the Germans and later became part of a Wehrmacht newsreel, with the following narration: "The synagogue in Riga, which had been spared by the GPU commissars in their work of destruction, went up in flames a few hours later."
After the war, the remains of the burnt-out synagogue were demolished by Soviet authorities and the area was turned into a public square, with the first commemorative stone marking a Star of David being placed at the location only in 1988. After the restoration of Latvia's independence, a memorial designed by Latvian architect Sergejs Rižs in the shape of the synagogue walls with built-in archaeological remains of the original building found at the site, was erected on the grounds in 1993. In 2007 a memorial to Jānis Lipke and others who had saved Jews from the Holocaust was unveiled next to the 1993 memorial. The memorial commemorates all those, who helped save more than 400 Jews from certain death.
source: wikipedia