(מתוך צילום המסמך)
אליעזר אטינגן נולד בוליז ' בשנת ( 1870 ) .
עבודה ציבורית היתה כעין מורשת במשפחה : אביו נסע בזמנו לפטרבורג בעסקי ציבור בעניני העירה , למד בברן מיסד שם , יחד עם ח ' ז'יטלובסקי , ארגון סטודנטים יהודי לאומי , מאז התישב בריגה עמד בראש הכרה מסחרית גדולה להפצת צרכי : חב ' " מזוט " בתקופת קוסיה וחב " של לאחר מכן .
אחרי הקונגרס הציוני הראשון היה בין המיסדים של אגודֶה ציונית ראשונה בריגה ובשנת 1898 השתתף כציר בועידת פיוני רוסיה שהתקיימה בורשא , כעבור 50 שנה פרסם את זכרונותיו יחד עם פרטי – כל של הרעידה ב"העולם " ( 30.9.43 ) – מיסמך המשמש מהמקורות המעשים לחקר עבודתה של ועידה זו ההל מהקונגרס הציוני השני השתתף בכל הקונגרסים ובקונגרס הי"ח בפרג , נבחר לועד הפועל שציוני הגדול , היה יו"ר הציונים הכלליים בריגה עד עליהן בשנת 1965 לא"י , עבור זכויותיו ושנות חברותו הרבות בתנועה היה במעמד של " ויריליסט " , כלומר חבר הועד הפועל שלא מן המנין .
עבודתו הציונית לא מנעה ממנו לקחת חלק בחיים הציבוריים הרב – גוניים המקומיים , אטינגן נמנה בין מיסדי העתון הראשון ביידיש בריגה – " אידישע שטימע " , כהן כיו"ר אגוד הספורט " הכח " , ובח " " מפיצי השכלה " היה חבר ההנהלה במשך 35 שנה , בזמן גירוש היהודים מקורלאנד , בשנת 1915 , היה בין אלה שעמדו בראש הועד לעזרת פליטים וגם בארץ אחרי מלחמת העולם השניה , עמד בראש " אגוד יוצאי לטביה ואסטוניה * ועד יומו האחרון לא חדל לקחת חלק פעיל בעבודות עזרה לפליטים יהודי – אלטביה ברוסיה ולעולים מלטביה בארץ .
לא נצא לידי חובה בלי לעבור על אופיו של אל , אטינגן . דמות אלון עתיק , איתן ומשורש שכל הופעתו אומרת כבוד ; ידע להינות מהחיים ובתנופה רהבה לעמוד בשער , לתמוך ולעזור , בדברים גדולים והנראים לפעמים כפעוטים טפל במסירות ובאחריות : מקבל פליטים ברציף , בזמן גירוש שנת 1915 וממתין על מדרגות ביתו של הגוברנטור כדי להשפיע עליו להפנות את משלוחי הפליטים לאיזורים יהודיים כדי להקל את קליטתם , דואג למצבה על קברו של ציוני ותיק ולעבודה לעולה מיוצאי לטביה שנשאר בלי פרנסה
תמונות 3316 – 3325 , 3434 – 3465
(From the photocopy of the document)
Eliezer Ettingen was born in Boulevard in 1870.
Public work was a kind of heritage in the family: his father traveled to St. Petersburg in public business in the affairs of the city, studied in Bern and founded there, together with Kh. Zhitlovsky, a national Jewish student organization.
After Lahar's founding period and after that. After the First Zionist Congress he was one of the founders of the First Zionist Association in Riga and in 1898 participated as a delegate in the Russian Pioneers Conference held by Gorsa, 50 years later published his memoirs along with details – all of the conference in the world (30.9. 43) – The document from the few frameworks for the study of the work of this conference.
His many memberships in the movement were in the status of a "virilist," that is, a member of the Executive Committee who was not a full member.
His Zionist work did not prevent him from taking part in the multifaceted local public life.
At the time of the deportation of Jews from Korland, in 1915, he was among those who chaired the Refugee Aid Committee and also in Israel after World War II, headed the Association of Latvians and Estonians and until his last day did not cease to take an active part in relief work for Jewish refugees.
In his outward appearance: we will not be obliged without going over the character of Al, Ettingen, Ancient oak, firmly rooted, whose whole appearance says respect; he knew how to enjoy life and a wide swing to stand at the gate, support and help. On the platform, during the deportation in 1915 and waiting on the steps of the governor's house to influence him to divert refugee shipments to Jewish areas to facilitate their absorption, he takes care of the gravestone on the grave of a veteran Zionist and work for an Latvian immigrant left without a livelihood.
Eliezer died in Tel Aviv in 1856
