ב-1935 נמנו בזילופה 471 יהודים, כשליש מתושביה.
ביוני 1940 סופחה לטביה לברית המועצות והונהג בה שלטון סובייטי. ב-27 ביוני 1941 הופצצה זילופה על ידי הגרמנים. הם הפציצו את תחנת הרכבת בה היו רכבות עם פליטים וחיילים, ורכבת מלאה תחמושת. הרס רב נגרם בתחנת הרכבת ובסביבותיה, ומרכז העיר נהרס כליל. חנויות ודירות עלו באש, רבות מהן של יהודים. בית הכנסת נשרף, כמו גם מבני ציבור נוספים. יהודים רבים נותרו ללא קורת גג. תושבים רבים ברחו מהעיירה והתפזרו ביערות ובכפרים שבסביבה. חלקם חצו את הגבול והצליחו להגיע לתוככי ברית המועצות
ב-4 ביולי, נכנסו הגרמנים לזילופה וב-15 ביולי רוכזו היהודים במגרש השוק עם חפציהם. היה עליהם למסור את מפתחות בתיהם לרשויות. הם הוכנסו למבנה בית הספר היהודי ששימש מעתה למגוריהם. כ-200 יהודים רוכזו שם. היה עליהם לשאת טלאי צהוב על בגדיהם, נאסר עליהם ללכת על המדרכות והם נלקחו מדי יום לעבודות כפייה. הגברים עבדו בפינוי הריסות, בתיקון נזקי ההפצצות והשריפה ובעבודות סבלות. הנשים עבדו בניקוי משרדי המטה של הגרמנים, המשטרה ורשויות העיר.
כמה ימים אחרי שרוכזו היהודים במגרש השוק, לקחו שוטרים לטביים מקומיים – "ארגון ההגנה העצמית האסטונית" (אומקייטסה, Omakaitse) – קבוצת גברים יהודים מזילופה לחורשת עצי לבנה בקרבת הכפר רקסינה, כ-200 מטר מחוץ לעיירה, ירו בהם למוות והשליכו את גופותיהם לבורות. בין אוגוסט לספטמבר 1941 נלקחו כל היהודים שעדיין היו בזילופה בקבוצות של כ-20 לכיוון לודזה, מהלך קילומטר וחצי מזילופה, ונורו למוות על יד הכפר זבולוצקי (Zabolocki). גופותיהם הושלכו לבורות שהוכנו מבעוד מועד.
מקור: יד ושם
תמונות 3737 – 3738
