למען שמירת הזכרון ועבור הדורות הבאים, יוצאי לטביה ואסטוניה מתעדים באמצעות סרטים את סיפורי המשפחה והקהילה, החיים היהודיים של היהודים בלטביה ואסטוניה. מטבע הדברים, רוב התיעוד הפילמאי מתייחס לחיים שלפני השואה ולעדויות משנים אלה. עם זאת, דור ההמשך, שהגיע לישראל כילדים או שנולד כאן, יוצא במסע חיפוש השורשים שלו ומתייחס גם לחיים העכשויים בארצות המוצא של משפחותיהם.
בעמוד זה, אנו מביאים במלואו את הסרט של הבמאי בוריס מפציר, "מגירות הזכרון" על השואה בלטביה וכן את תיעוד מסע השורשים שערך הזמר מוקי (דני ניב) בלטביה עם אביו ובנו. ריכזנו עדויות מצולמות שהועלו על ידי אנשים פרטיים ועל ידי יד ושם במסגרת התיעוד הויזואלי של עדויות ניצולים. כמו כן, תמצאו בעמוד סרטים שהפיק איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה וכן, סרטים משפחתיים שנתרמו לאיגוד על ידי משפחות שביקשו בדרך זאת להנציח את זכר יקיריהן ואת נצחון החיים על השואה הנוראה שקרתה לעמנו והחריבה את הקהילות היהודיות.
אם יש ברשותכם סרט וידאו שתרצו להעלות לאתר, נא שילחו את הוידאו או קישור למייל office@lat-est.org.il.
————————————————————————————————————————————————-
אברהם נוב, זיכרון בסלון 2017
תקציר סיפורה של אברהם נוב במסגרת זיכרון בסלון של האיגוד בשנת 2017
אביבה ברוור, זיכרון בסלון 2017
תקציר סיפורה של אביבה ברוור במסגרת זיכרון בסלון של האיגוד בשנת 2017
עדות של הינה חייט
עדותה של הינה חייט ליד-ושם דצמבר 2022
עדות של ד"ר אינה מיכלסון
עדותה של הד"ר אינה מיכלסון ליד-ושם בפברואר 2023
עצרת הזכרון של יוצאי לטביה ואסטוניה בישראל (2022)
במרכז העצרת, המצילים והניצולים במהלך המלחמה.
עצרת הזיכרון של יוצאי לטביה ואסטוניה בישראל (2021)
יום הזכרון של שנת 2021, נערך ב – 8.12, ביום השנה ה – 80 לאקציה השניה של גטו ריגה ולטבח ביער RUMBALA
העצרת נערכה בבית הספר להוראת השואה של יד-ושם. בשל מגבלות ההתקהלות, רבים לא יכלו להגיע לעצרת ולכן, היא צולמה במלואה בוידאו. לטובת חברי יוצאי לטביה ואסטוניה, דוברי רוסית ואנגלית, נערך תירגום של העצרת ולסרט צורפו כתוביות בשפות אלה.
מצגת נפטרים (2021)
לזכר בני הקהילה אשר הלכו לעולמם במהלך השנה האחרונה
עצרת הזכרון של יוצאי לטביה ואסטוניה בישראל (2020)
בשל מגיפת הקורונה, העצרת השנתית של יוצאי לטביה ואסטוניה בישראל הוקלטה מראש ונערכה על ידי יד ושם. בלחיצה על הקישור, תוכלו לצפות בעצרת ולהיות שותפים לזיכרון הקהילתי שלנו.
טיול שורשים | מוקי יוצא לריגה, לטביה (2019)
הזמר מוקי (דני ניב) יוצא עם אביו ועם בנו לטיול שורשים בריגה, במהלכו הוא נחשף לסיפור המשפחתי של אב שנולד בשלהי מלחמת העולם ה-2, וגדל תחת שלטון קומוניסטי. מסע מרגש, המגולל סיפור משפחתי, של דור שלם שגדל בצל המלחמה. הסרט הופק על ידי ערוץ כאן 11 של הטלביזיה הישראלית
.
טיול שורשים | משפחת גל-גלקין בריגה, לטביה (2016)
לציון שנה למותו של יצחק גל-גלקין, יצאו ילדיו, נכדיו והנינים לטיול שורשים במחוזות ילדותו. לטיול הצטרפו שתיים מבנות הדודות שלו מאנגליה, סה"כ 20 משתתפים.
יצחק הספיק לטייל עם ילדיו ומרבית נכדיו בריגה. הסרט משלב קטעים מהטיולים שלו עם בניו ונכדיו וקטעים של המסע שנערך לזכרו באותם אתרים.
.
.מגירות הזכרון (2017)
זהו הסרט הששי בסדרה של הבמאי בוריס מפציר על השואה בתחומי ברית המועצות. הסרט מוקדש ללטביה, ארץ בה נולד וחי עד העליה לישראל בשנת 1971
בסרט סקירה הסטורית מקיפה על השואה בלטביה והכחדת הקהילה שרק מעטים ממנה ניצלו מהגורל המר
יהדות אסטוניה עבר ועתיד (2016)
הסרט צולם באסטוניה על ידי רב הקהילה, שמואל קוט, ומספר על החיים היהודיים של הקהילה היהודית המתחדשת של אסטוניה
עדותו של צבי ברמנט, לוחם יהודי בדיביזיה הלטבית (2016)
נולד בדאוגבפילס לטביה, למשפחה יהודית, למד בבית ספר עברי, בסביבתו דברו אידיש ואורח החיים היה יהודי. עם פלישת הגרמנים ללטביה, נמלט עם משפחתו ויהודי עירו לתוככי ברית המועצות. ביוני 1942 גוייס לצבא האדום והוצב ליחידה הלטבית. בפברואר 1943 נשלח לחזית ולחם בקרבות לאורך כל המלחמה, כולל שיחרור לטביה.
עדותו של דב (ברנהרד) ברשינסקי על גורל יהודי אסטוניה בשואה
עדותו המוקלטת של דב (ברנהרד) ברשינסקי על גורל משפחת ברשינסקי מאסטוניה ובני משפחה נוספים כפי שהוקלטה על ידי חוקרי יד ושם והאוניברסיטה העברית. העדות המוקלטת הועלתה ליוטיוב על ידי הבן, אילן ברשינסקי בשנת 2013
סרט דוקומנטרי של הרצח בבית המגדלור ליפאייה,יולי 1941
הסרט הקצר (דקה וחצי) צולם על ידי החייל הגרמני, ריינהרד ויינר. הסרט הגיע ל"יד ושם" והועלה על ידם ליוטיוב בשנת 2012
קישור לסרטון >
נרות הזכרון – מתוך העצרת השנתית של איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה בישראל ( 2011)
יותר מ-400 יוצאי לטביה ואסטוניה וביניהם ניצולי שואה וצאצאיהם מכל קצוות הארץ התכנסו ב-6 בדצמבר 2011, י' בכסלו תשע"ב ב"יד ושם" בירושלים לעצרת זיכרון לציון 70 שנה לתחילת רצח היהודים בארצות אלה ע"י הכובשים הגרמניים ועוזריהם המקומיים. צולם ונערך על ידי ראובן דאיפט
שירת התקווה ברומבולה
שנת 2016 – טקס מרגש באנדרטה ביער רומבולה במשלחת של כ-70 מחברי האיגוד ובתוכם כ-20 נציגים של משפחת גל-גלקין – בנים, נכדים, נינים וב"ב. חיבור זה מסמל את התקומה והגבורה של דור שורדי השואה שהגיעו לארץ ישראל, השתתפו במלחמות ישראל ובניינה והעמידו דורות המשך שתפקידם להמשיך בבניין הארץ יחד עם שימור זיכרון הנרצחים ומורשתם. הטקס נחתם בשירת התיקווה.
עבודות ניקוי ברומבולה לפני 60 שנה
העבודות לניקוי ושיפוץ גיא ההריגה ביער רומבולה התחילו ביוזמת פעילים של הקהילה היהודית ביום השואה 1963
מיכאל בהט – סיפור חייו, שבעה פרקים
סיפור חייו המרתק של מיכאל בהט, בסדרת ראיונות שערכו בנו אריק ונכדו תומר, בהיותו בן 99, בקיבוץ כפר בלום.
יחד עם נחמיה נמויצין ארגוב ומולקה יופה, מנהל את תנועת הנוער "נצח" בחבל לטגליה שבמזרח לטביה עד גיל 24 .
הישרדות והצלה בשואה ולאחריה מחתרת בברית המועצות הסטאליניסטית שהבריחה יהודים לחופש ולארץ ישראל.
תקומה ועבודה בהקמת קיבוץ כפר בלום בעמק החולה, קליטת הנוער מהמגרב. הקמת בית כנסת בקיבוץ והעלאה לתורה של רבים מילדי העמק.
מעבר להוראה וניהול ויצירת תשתית לימודי היהדות והתנ"ך עם פרופ' נחמה ליבוביץ' בבתי הספר הממלכתיים בארץ.
מיכאל בהט פרק 2 – התנועה
מיכאל בהט פרק 3 – מלחמת העולם השניה
מיכאל בהט פרק 4 – הבריחה
מיכאל בהט פרק 5 – הקיבוץ
מיכאל בהט פרק 6 – המפעל החינוכי
מיכאל בהט פרק 7 – בין האישי ללאומי
————————————————————————————————————————————————-
נעמי דגני מכפר עזה
נעמי נישאה לישראל אלתרמן, מגרעין המייסדים של כפר עזה, שבהמשך (בעקבות שליחות בת 3 שנים בהאיטי כמדריך חקלאי) , התבקש לשנות את שמו מאלתרמן לשם 'יותר ישראלי' והם בחרו בשם דגני.
ישראל דגני נפטר 11 חודשים לפני השבת השחורה 07.10.24.
נעמי דגני נרצחה בכפר עזה בשבת השחורה, והיא בת 80.
נעמי השאירה 4 ילדים (ענת, יוני, דרור ולילך), נכדים ונינים.
נעמי נקברה בבית העלמין בשפיים.
הוריה של נעמי ילידי לטביה, עלו לארץ בשנת 1936 (אמא) ו-1938 (אבא).
האמא (1917-1989), חיה ניר בת חנה וזאב לוינסון מהעיירה קרייצבורג.
האבא (1914-1996), משה ניר בן רבקה ואלחנן שטוסר מילגבה (מיטאו).
הם הכירו בגרעין ההכשרה בלטביה ונישאו בארץ.
משפחתה של נעמי כתבה ספר וגם הפיקה סרט לזיכרה.
לחץ קריאת ספר הזיכרון געגועים לנעמי
————————————————————————————————————————————————-
ב- 22.9.1944 (לפני שמונים שנה וחודשיים) הגיעו חיילי הצבא האדום למחנה קלוגה. הם הגיעו למחנה 3-4 ימים לאחר חיסול המחנה. חיילי הצבא האדום צילמו סרט על מה שראו במחנה עם הגיעם. זה אחד התיעודים הראשונים שנעשו על זוועות השואה.
ביוני 1943 הורה היינריך הימלר לחסל את הגטאות בשטח ה"אוסטלנד"- ליטא, לטביה וביילורוסיה – להעביר כמה שיותר עובדי כפייה יהודים מגטאות אלה לאסטוניה ואת שאר תושבי הגטאות באזור להשמיד.
בעקבות הוראה זו הוקמו בקיץ ובסתיו 1942 כ-20 מחנות עבודה/ ריכוז באסטוניה. כל המחנות היו מסונפים למחנה הראשי, מחנה ויווארא. מחנה קלוגה היה אחד מאותם מחנות. המחנה הוקם בספטמבר 1943 ליד מה שהיה כפר נופש בשם קלוגה, לא רחוק מחוף הים הבלטי, במרחק של כ- 40 ק"מ מהעיר טאלין.
במחנה היו כ-2500 אסירים, רובם הגיעו מגטאות וילנה וקובנה. (בינואר 1944 הגיעו גם אסירים ממחנה קייזרוולד שבלטביה וביוני 1944 הגיעו נשים יהודיות מביסטריצה, טרנסילווניה). במחנה היו גם כמה עשרות שבויים סובייטים.
עם ההגעה למחנה נלקח מהאסירים כל רכושם הפרטי, שמם לא היה עוד חשוב. הם קיבלו מספר אסיר, חולקו לקבוצות עבודה ועבדו עבודות כפייה מחוץ למחנה וגם במחנה עצמו. עבודה שנמשכה משעות הבוקר המוקדמות ובמשך רוב שעות היום, בקור מקפיא, ברעב כבד ותחת שלטון של טרור וסדיזם שאפיין את כל מחנות הריכוז הנאציים.
בינואר וביולי 1944, בעקבות מתקפות של הצבא הסובייטי פונו רבים מאסירי המחנות באסטוניה למחנה שטוטהוף שבפולין. ב- 17.9.1944 החלה מתקפה סובייטית מסיבית באזור העיר טאלין. יום קודם לכן ניתנה הוראה גרמנית לנסיגה מאסטוניה. במהלך הנסיגה החליטו הגרמנים לחסל את שני המחנות (לגאדי וקלוגה) שעוד פעלו ושלא היה זמן להעבירם דרך הים לשטוטהוף.
ב- 19.9.44 לפנות בוקר ניתנה פקודה לאסירי מחנה קלוגה לצאת ממגורי האסירים. ל-300 אסירים גברים ניתנה פקודה לשאת קורות עץ לחלקת יער סמוכה ולשכב על הקורות. כל הגברים נורו בראשם. הקבוצות הבאות נלקחו לאותו מקום. ניתנה להם הוראה להניח קורות עץ על שכבת הגופות ולהישכב על הקורות. גם הם נרצחו באותה דרך. לפני היציאה מהמחנה אנשי ה-s.s הבעירו את המוקדים.
שלושה ימים לאחר הרצח הגיעו חיילי הצבא האדום למחנה וגילו שלושה מוקדים בגודל של 6×6 מטרים ועליהם מונחות היו גופות אסירי המחנה. הם גילו במחנה גם כ-80 ניצולים שהתחבאו במהלך הטבח.
זמן קצר לאחר מכן פעלה במחנה וועדת חקירה סובייטית שהזמינה עיתונאים מהמערב לתעד את המחנה. ידיעות על הטבח שהתרחש בקלוגה התפרסמו בעיתונות העולם באותם ימים. לדוגמה – הניו יורק טיימס פרסם בתחילת אוקטובר 1944 כתבה שנשלחה אליו מאסטוניה. ב- 7.10 נקברו אסירי הטבח המחנה בקבר אחים במקום.
סמוך למוקדים ובשטח המחנה מצאו החיילים הסובייטים הרוסים מסמכים ותצלומים אישיים של האסירים. הם אספו את שמצאו והעבירו למשמרת לארכיון המרכזי בטאלין. האוסף הועבר ליד ושם בראשית שנות ה-90.
זהו אוסף מיוחד מאוד וייחודי – המסמכים והתצלומים שנמצאו במחנה מאפשרים לנו להכיר כמה מאסירי המחנה ולספר את סיפור חייהם. אנו יכולים להשיב לאסירים אלה את שמם וזהותם ולהפוך אותם ממספרים לאנשים ונשים שבעל כורחם הגיעו למחנה קלוגה ומצאו בו את מותם.