מקורות אלו מתעדים את ההיסטוריה של העיירה פריקולה (Priekule) שבלטביה, תוך התמקדות בשינויים הדמוגרפיים והפוליטיים שעברה במאה ה-20. המסמכים כוללים נתונים סטטיסטיים, סקירות גאוגרפיות ומפות המפרטות את המבנה הכלכלי והחברתי של היישוב, שהוכר רשמית כעיר בשנת 1922. חלק ניכר מהמידע מוקדש לקהילה היהודית הקטנה במקום, כולל השתתפותה בחיים הציוניים ומספר תושביה לאורך השנים. המקורות מתארים את המעבר משלטון עצמאי לכיבוש סובייטי בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, ולאחר מכן את הכיבוש הנאצי בשנת 1941. סקירה זו מסתיימת בתיעוד טראגי של תקופת השואה, המציין את רציחתם של עשרות מיהודי העיירה על ידי כוחות הביטחון הגרמניים בנובמבר 1941.
העיירה פריקיולה (Priekule; בגרמנית: Preekulen) שוכנת במחוז לייפאיה (Liepaja, לשעבר Libau), בחבל קורזמה (Kurzeme, לשעבר קורלנד), בדרום-מערב לטביה (C96-1f, C96-4f). היישוב הוקם על אדמות אחוזת פריקיולה, ובשנת 1871, לאחר שנסללה בה מסילת הברזל לליבאו, הפכה העיירה לצומת דרכים חשוב והחלה להתפתח (C96-2f, C96-3f). קיימת סתירה במקורות לגבי המועד שבו הוענק ליישוב מעמד של עיר: מקורות מודפסים בעברית ובאנגלית מציינים את שנת 1922 (C96-1f, C96-3f, C96-4f), בעוד שהמקור המנהלי הלטבי מציין כי זכויות העיר הוענקו לה בשנת 1928, וגבולותיה המנהליים נקבעו ואושרו בשנת 1926 (C96-2f). שטחה של העיר עמד על 4.3 קמ"ר (C96-2f).
לאורך השנים הראשונות של עצמאות לטביה, גדלה האוכלוסייה הכללית בעיירה בהדרגה, בעוד מספר היהודים נותר קטן ויציב יחסית. בשנת 1920 נמנו בעיירה 904 תושבים, מהם 30 יהודים (3.3%); בשנת 1925 היו 1,049 תושבים, מהם 35 יהודים (3.3%); בשנת 1930 נמנו 1,296 תושבים, מהם 24 יהודים (1.8%); ובמפקד של שנת 1935 נמנו 34 יהודים מתוך אוכלוסייה כוללת של 1,347 נפש (2.5%) (C96-3f, C96-4f). רוב האוכלוסייה בשנת 1935 הייתה לטבית (1,255 נפש), והיתר כללה גרמנים (24), ליטאים (9), פולנים (6), רוסים (4), בלארוסים (4) ואסטוני אחד (C96-2f).
העיירה שימשה כמרכז כלכלי ומנהלי אזורי. בראש הנהלת העיר עמד ארנסטס דריימניס (Ernests Dreimanis), ולצדו כיהנו מזכיר העיר יאניס סאוקנטס (Jānis Saukants) ומפקד תחנת המחוז אלפרדס מלברדס (Alfrēds Melbārds) (C96-2f). חיי המסחר כללו 117 מוסדות מסחריים, בהם חנויות מכולת של גריאטה ולדמניס ורודולפס ינסונס, חנות לספרי כתיבה של יאניס סטרליס, וחנויות בדים של ליבה גלאזה ואלברטס לוקה (C96-2f). בתחום התעשייה פעלו 95 מפעלים, בהם מנסרות, טחנות קמח, ומפעלים לעיבוד עורות בניהולו של מ. מנוחוביץ' (M. Manuchovičs) (C96-2f). בעיר פעלו גם שני בתי מרקחת, האחד בבעלות ו. קוזאקס (V. Kozaks) והשני בבעלות הרמניס אאונינש (Hermanis Auninš) (C96-2f).
קהילה יהודית קטנה הייתה קיימת בפריקיולה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה (C96-1f). למרות מספרם המועט, גילו יהודי המקום מעורבות פוליטית; בבחירות לקונגרס הציוני ה-18 שנערכו בשנת 1933, נתנו יהודי המקום את קולותיהם לרשימת הצה"ר (הציונים הרוויזיוניסטים) (C96-1f, C96-3f).
בעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ מאוגוסט 1939, נכנס הצבא האדום ללטביה ובקיץ 1940 הונהג במקום שלטון סובייטי (C96-1f, C96-4f). מספר ימים לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות ב-22 ביוני 1941, כבש הצבא הגרמני את העיר (C96-1f). ביומן משטרת הביטחון הגרמנית של לייפאיה, תחת התאריך 1 בנובמבר 1941, נרשם כי 23 יהודים מפריקיולה הוצאו להורג (C96-1f, C96-3f, C96-4f). המידע על רצח זה מופיע גם בהקשר למשפטו של ארהארד גראואל (Grauel Erhard) (C96-3f).
These sources document the history of the town. Fricola (Priekule) in Latvia, focusing on the demographic and political changes it underwent in the 20th century. The documents include Statistical data, geographical surveys and maps detailing the economic and social structure of the settlement, which was officially recognized as a city in 1922. A significant portion of the information is devoted toJewish community The smallest place, including its participation in Zionist life and the number of its residents over the years. The sources describe the transition fromIndependent government to Soviet occupation following the Ribbentrop-Molotov Pact, and then the Nazi occupation in 1941. This review concludes with a tragic record of Holocaust period, marking the murder of dozens of the town's Jews by German security forces in November 1941.
The town Friquiola (Priekule; in German: Preschool) is located in the district Liepaja (Liepaja, former Libau), in the region Kurzema (Kurzeme, former Courland), in the southwest Latvia (C96-1f, C96-4f). The settlement was established on the lands of the Prikiola estate, and in 1871, after the railroad to Libau was built, the town became an important crossroads and began to develop (C96-2f, C96-3f). There is a contradiction in the sources regarding the date when the settlement was granted city status: printed sources in Hebrew and English indicate the year 1922 (C96-1f, C96-3f, C96-4f), while the Latvian administrative source states that city rights were granted to it in 1928, and its administrative boundaries were determined and approved in 1926 (C96-2f). The area of the city was 4.3 square kilometers (C96-2f).
Throughout the first years of Latvian independence, the general population of the town gradually grew, while the number of Jews remained small and relatively stable. In 1920, the town had 904 inhabitants, of whom 30 Jews (3.3%); in 1925 there were 1,049 residents, of whom 35 Jews (3.3%); in 1930 there were 1,296 residents, of whom 24 Jews (1.8%); and in the 1935 census, 34 Jews Out of a total population of 1,347 (2.5%) (C96-3f, C96-4f), the majority of the population in 1935 was Latvian (1,255), with the remainder consisting of Germans (24), Lithuanians (9), Poles (6), Russians (4), Belarusians (4) and one Estonian (C96-2f).
The town served as a regional economic and administrative center. The city administration was headed by Ernests Dreimanis (Ernests Dreimanis), and alongside him served as the city secretary Yannis Soukants (Janis Saukants) and the district station commander Alfreds from Malvard (Alfred Melbards) (C96-2f). Commercial life included 117 commercial establishments, including grocery stores of Grieta Valdemnis andRudolph Janssons, a stationery store Yannis Sterlis, and fabric stores of Heart of Glass andAlberts Lucca (C96-2f). In the industrial sector, 95 factories operated, including sawmills, flour mills, and leather processing factories managed by M. Manuchovich (M. Manuchovičs(C96-2f). There were also two pharmacies in the city, one owned by V. Cossacks (V. Kozaks) and the other is owned by Hermanus Auninnis (Hermanis Aunins) (C96-2f).
A small Jewish community existed in Prikiola even before World War I (C96-1f). Despite their small numbers, the local Jews were politically involved; in the elections to the 18th Zionist Congress held in 1933, the local Jews voted for the list of The Central Intelligence Agency (Revisionist Zionists) (C96-1f, C96-3f).
Following an agreement Molotov-Ribbentrop From August 1939, the Red Army entered Latvia and in the summer of 1940 Soviet rule was established there (C96-1f, C96-4f). A few days after the German invasion of the Soviet Union on June 22, 1941, the German army occupied the city (C96-1f). In the diary of the German security police of Liepāja, under the date November 1, 1941, it was recorded that 23 Jews from Pricchiola were executed (C96-1f, C96-3f, C96-4f). Information about this murder also appears in the context of the trial of Erhard Grauwel (Grauel Erhard) (C96-3f).
