הרב יוסף אלחנן מלמד (ט"ו בחשוון ה'תר"ך, 6 בנובמבר 1859 – י"ז בטבת תרצ"ב, 14 בינואר 1932) היה רב, סופר ופילוסוף שפעל באימפריה הרוסית, בברית המועצות ובארץ ישראל. היה בין מייסדי תנועת המזרחי.
על פי המקורות, יוסף אלחנן מלמד (המופיע במקורות גם בכתיב מעלאמעד) היה חוקר מקרא והיסטוריון יהודי שפעל בעיר דווינסק. עבודתו התמקדה בניתוח היסטורי וארכיאולוגי של תקופת המקרא, תוך שילוב בין נאמנות למסורת לבין התמודדות עם מחקר המקרא המודרני של זמנו.
להלן פרטים נוספים על פועלו וגישתו כפי שהם משתקפים במקורות:
- התמודדות עם ביקורת המקרא: מלמד יצא נגד גישותיהם של מבקרי מקרא מודרניים (כמו ב. סטאדה) אשר ביקשו לפסול את המסורת ההיסטורית של עם ישראל ולראות בסיפורי המקרא מיתוסים בלבד. הוא טען כי בניגוד למיתולוגיות של עמים אחרים, סיפורי האבות במקרא הם בעלי גרעין היסטורי מוצק ומשקפים תהליכים אמיתיים של נדידת שבטים והתנחלות.
- חקר תולדות השבטים: חלק ניכר מכתיבתו הוקדש לניתוח התגבשות שבטי ישראל. הוא חקר את מקורות השבטים (כמו שמעון, לוי ויוסף), את היחסים ביניהם לבין הקבוצות האתניות המקומיות בכנען (כגון החיווי והאמורי), ואת התפתחותם הפוליטית והחברתית.
- מוקד מחקרי – העיר שכם: במאמרו "שכם אחד על אחיך", מלמד מציע ניתוח מעמיק למעמדה של העיר שכם. הוא בוחן מדוע העיר אינה נזכרת ברשימות הכיבוש של יהושע ומסביר זאת על ידי קשרים קדומים והסכמים בין שבטי ישראל ליושבי הארץ המקומיים, שהחלו עוד בימי האבות.
- פרסומים בכתבי עת: מלמד היה כותב פעיל בכתב העת "המליץ", שם פרסם סדרות מאמרים תחת כותרות כמו "מכירת יוסף סמן לבנים" ו"שבטי ישראל".
בכתיבתו ניכרת שאיפה להעמיד את דברי חז"ל והמסורת על בסיס היסטורי-רציונלי, תוך הגנה על קדושת התורה אל מול "הרוח החדשה" של הביקורת המדעית בתקופתו.
– P58-1f.pdf