סיפורו האישי של סמיון (סמה) שפונגין, ששרד את השואה והפך לעיתונאי מצליח בברית המועצות בזכות תושייתו וסיוע מצד דמויות מפתח, בראשן הסופר איליה ארנבורג.
תקופת המלחמה וההישרדות
- הגטו והאובדן: שפונגין היה בן 12 כשפרצה המלחמה והנאצים כבשו את העיר דאוגבפילס (לטביה). הוא איבד את הוריו, את אחותו בת השבע וקרובי משפחה רבים בגטו, שם נרצחו למעלה מ-20,000 יהודים. הוא שרד באופן "בלתי נתפס" גם את הגטו הקטן במצודה.
- הבריחה והזהות הבדויה: הוא הצליח לברוח ועבד אצל איכרים תחת שם בדוי, כשהוא מתחזה לפליט מרוסיה. עוד בזמן המלחמה, כששמע את שמו של ארנבורג בעיתונות הנאצית ובשידורי רדיו ממוסקבה, גמלה בליבו החלטה שאם ישרוד, יספר לארנבורג את כל מה שראה.
- שירות צבאי מוקדם: לאחר שחרור דאוגבפילס ב-1944, כשהוא בן 15 בלבד, הצטרף ל"גדודי ההשמדה" (איסטריביטלני בטליון) ופטרל ברחובות עם תת-מקלע גרמני. בהמשך נשלח לקורס חבלנים ליד מוסקבה, אך ארנבורג פעל לשחרורו מהשירות בשל גילו הצעיר.
הקשר עם איליה ארנבורג ו"הספר השחור"
- המפגש הראשון: שפונגין הגיע לארנבורג דרך חברו הקרוב של הסופר, עובדיה סאביץ'. ארנבורג הפך עבורו ל"מלאך שומר" ודאג לכל מחסורו: מגורים אצל משפחה מאמצת, הסדרת מסמכים ותושבות במוסקבה, ואף העניק לו את מעילו הצבאי מהחזית.
- עדותו ב"ספר השחור": עדותו המפורטת של שפונגין על הגטו והבריחה תועדה על ידי סאביץ' והפכה לפרק ב"ספר השחור" תחת הכותרת "סיפורו של סמה שפונגין".
- ניסיונות כתיבה: בצעירותו כתב שפונגין שירים על הגטו. הוא הראה אותם לארנבורג ולסופר וסילי גרוסמן; שניהם החמיאו לו על שורות מסוימות אך ציינו ביושר ששפתו הרוסית זקוקה לשיפור ניכר ועליו לעבוד קשה על סגנונו.
המאבק על ההשכלה והקריירה
- קשיים אקדמיים על רקע אנטישמי: למרות שסיים את לימודיו בתיכון עם מדליית כסף, נתקל שפונגין בקשיים עצומים להתקבל ללימודי עיתונאות באוניברסיטת מוסקבה (MGU) בשל היותו יהודי ("הסעיף החמישי").
- התערבות דרגים גבוהים: כדי להתקבל לאוניברסיטה, הוא נעזר בלא מעט "תחבולות" וסיוע:
- הוא פגש במקרה את ויליס לאציס, ראש ממשלת לטביה הסובייטית, שכתב עבורו המלצה רשמית.
- ארנבורג התערב באופן אישי מול הנהלת הפקולטה, תוך שימוש במעמדו כציר בסובייט העליון.
- שפונגין עצמו הצליח להגיע לשיחה עם הרקטור של האוניברסיטה, האקדמאי נסמיאנוב, וקיבל ממנו אישור סופי ללמוד עיתונאות.
- הצלחה מקצועית: הוא סיים את לימודיו בהצטיינות. לאחר שלוש שנות עבודה בסמולנסק, עבר להתגורר בריגה שבלטביה, שם עבד שנים רבות כעיתונאי וזכה לתואר "עיתונאי מצטיין של הרפובליקה".
פרטים אישיים נוספים
- בריאות: לאחר המלחמה חלה בשחפת פתוחה ואושפז במוסד בלנינגרד, שם הצליחו הרופאים להציל את חייו.
- משפחה: שמו הרשמי בתעודת הלידה נרשם כ"סמה" (Sema) במקום "סמיון", מאחר שהאישה שאימצה אותו במוסקוה התעקשה שהוא "עדיין קטן". הוא שמר על קשר חם עם בתו של ארנבורג, אירינה, גם עשורים לאחר מות אביה.
– P186-1f.pdf