סיפור חייו של חנן (חנון ז'אנו) בוכבינדר, שען יהודי מלטביה – בין שואה, תקומה ומשפחה
בשנת 2026 מלאו 120 שנה להולדתו של חנן (חנון ז'אנו) בוכבינדר, יליד לטביה, שנולד ב־14 במרץ 1906 בעיר קולידגה (Kuldīga), שנקראה בפי הגרמנים והיהודים גם גולדינגן.
חנן ז'אנו בנם של הירש ורחל בוכבינדר, אביה של ורה שטיינגרט, רעייתו של אהרון שטיינגרט, חבר ומתנדב בארכיון האיגוד.
סיפור חייו של חנן משקף את מסלול חייהם של יהודים רבים במזרח אירופה במאה ה־20 – ילדות בעוני, רכישת מקצוע בעמל, שואה, הישרדות ותקומה.
חנן בוכבינדר נולד למשפחה ענייה, אחד מעשרה ילדים. אביו הירש שימש כ"מלמד" בעיירה. כשהיה בן ארבע עזב האב את הבית בפתאומיות ובהיחבא. בהמשך עברה האם רחל עם ילדיה לעיר הנמל ליפאיה (ליבאו), מתוך צורך למצוא מקורות פרנסה.
בגיל 14 התקבל כשוליה אצל שען מקומי לאחר שהתמיד לעמוד שעות מול חלון הראווה ולהתבונן בעבודתו. הוא התגלה כתלמיד מוכשר, חרוץ ואמין. בליפאיה הכיר גם את ורה, והשניים נישאו בשנת 1925, בהיותם בני 19.
בשנות ה־30 התפזרה המשפחה בין ארצות הברית, מוסקבה וריגה. חלק מבני המשפחה נרצחו בשואה.
בשנת 1940 נכנס הצבא הסובייטי ללטביה. בשנת 1941, שבועיים לפני הפלישה הגרמנית לברית המועצות, נעצר בוכבינדר באשמות שווא ונשלח למחנה אסירים פוליטיים במחוז ארכנגלסק שבצפון רוסיה. הוא היה כלוא שם לאורך כל תקופת המלחמה, מ־1941 ועד 1944. במחנה שרד בזכות מקצועו כשען: תיקן שעונים לשומרים ולקצינים, ייצר כלים מאולתרים והחליף סיגריות שהקציבו לאסירים תמורת לחם שקיבלו בהקצבה. הוא נכנס למחנה במשקל של למעלה מ־90 ק"ג ויצא בשנת 1944 כשהוא שוקל כ־45 ק"ג בלבד.
באותה תקופה, בחורף 1941 או תחילת 1942, נפטרה בתו הבכורה חנה והיא בת 14 בלבד. זמן קצר לאחר מכן נפטרה גם אשתו ורה. ילדיו נותרו ללא הוריהם, ובשל תנאי התקופה הקשים נמסרו בשלב מסוים לבית יתומים ונמצאו כעבור זמן בזכות קרובות משפחה.
לאחר שחרורו מן המחנה בשנת 1944 לא שב מיד לריגה. הוא שהה באוקראינה, בעיר רוסוש, שם עבד כשען והחל לבנות מחדש את חייו, נישא לשיינה, אחותה של ורה אשתו הראשונה. בשנת 1947 חזר לריגה. בשנת 1949 נולדה בתו ורה. המשפחה המשיכה לבנות את חייה מחדש תחת המשטר הסובייטי.
בשנת 1969, כשהוא בן 62, עלה לישראל עם אשתו והשתקע ברמת השרון. למרות גילו החל מחדש את דרכו המקצועית והמשיך לעבוד בבית מלאכה לתיקון שעונים.
חנן (חנון ז'אנו) בוכבינדר נפטר ב־28 בפברואר 1979. כחודש לאחר מותו נולד נכדו הנושא את שמו.
סיפור חייו הוא עדות לדור שחווה רדיפה פוליטית, מלחמה ואובדן אישי כבד – אך גם שמר על מקצוע, על אחריות משפחתית ועל היכולת לבנות חיים מחדש לאחר חורבן.
