יצחק ציסר (Itzhak Ciser) היה שחקן ובמאי תיאטרון יהודי שפעל בעיקר בלטביה ובברית המועצות.
רקע אישי ומשפחתי
- ילדות: ציסר נולד בריגה, אך משפחתו חיה כשלוש שנים בטבר* (1916–1919) כפליטים במהלך מלחמת העולם הראשונה. אביו, חנה (Hanneh), היה חייט שעבד שעות ארוכות וציסר מתאר אותו כאדם שהיה קשור לתרבות היהודית ואהב את התיאטרון, למרות שלא היה איש מקצוע בתחום.
- אמו: אמו, פאולינה ציסר, אהבה אותו מאוד והוא מציין כי היא נפטרה ונקברה במקום שאינו ידוע לו.
- משפחה משלו: הוא היה נשוי לשרה אפרים (Sora Efimovna), אותה פגש בעיירה אוגרה (Ogre) לאחר המלחמה. היו להם שני בנים, סרגיי ויוסיף (אוסיק), וארבעה נכדים.
קריירה בתיאטרון
- תחילת הדרך: ציסר למד בסטודיו לתיאטרון יהודי בריגה אצל מורים כמו מיכאיל טור ומרים ברנשטיין-כוגן. הוא הושפע עמוקות משיטת סטניסלבסקי.
- שחקן ובמאי: הוא עבד בתיאטרון הפועלים היהודי ובתיאטרון הממלכתי היהודי של לטביה (LSSR). תעודה רשמית משנת 1940 מאשרת את מעמדו כשחקן ובמאי בתיאטרון היהודי בלטביה.
- תפקידים בולטים: אחד מתפקידיו האהובים עליו היה "גויומח" (Goimeh) במחזה "כוכבים נודדים" של שלום עליכם.
- תיאטרון "נארודני" (העממי): לאחר המלחמה ובמשך כ-37 שנים, הוא הוביל את "התיאטרון העממי" (Narodny Teatr) בבית הקצינים בריגה, שם העלה עשרות הצגות (כ-50 הצגות בבימויו).
- חינוך ופדגוגיה: הוא הקים סטודיו לדרמה והדריך דורות של שחקנים צעירים.
חוויות המלחמה
- שירות צבאי: עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ציסר התנדב לדיוויזיה הלטבית ה-43 (המשמר). הוא שירת כחייל קשר (טלפוניסט).
פציעה: בפברואר 1942 הוא נפצע בקרבות באזור סטאראיה רוסה (Staraya Russa). לאחר החלמתו, חזר ליחידתו והמשיך לשרת.
ההרכב האמנותי בחזית: בשל כישוריו האמנותיים, הוא צורף להרכב אמנותי חזיתי (Front ensemble) שהופיע בפני חיילים במוסקבה ובאזורי הקרבות. הוא מספר בגאווה כי ההרכב הופיע במוסקבה באפריל 1943 וזכה לשבחים.
הגות וקשרים אמנותיים
- קשרים עם גדולי התיאטרון: בזיכרונותיו הוא מציין שהכיר אישית או הושפע עמוקות מדמויות מפתח כמו שלמה מיכואלס, מיכאיל צ'כוב, ואלכסנדר מואיסי. הוא כותב בהערצה רבה על עבודתו של צ'רלי צ'פלין.
- השקפת עולם: ציסר האמין בכוחו של התיאטרון כ"חגיגת חיים" וכמכשיר לחינוך והומניזם. הוא כתב רבות על ה"בדידות הבימתית" של השחקן ועל הצורך במסירות מוחלטת לאמנות.
בסוף ימיו, כפי שעולה מיומניו שנכתבו בשנות ה-80, הוא סבל מבעיות בריאותיות ועבר ניתוחים, אך המשיך לתעד את זיכרונותיו ולעסוק בתיאטרון ככל שיכול. עבודתו הוכרה והוא זכה בתואר "איש אמנות נכבד של הרפובליקה הלטבית" (LSSR) בשנת 1967.
* טבר (Tver) היא עיר ברוסיה השוכנת על גדות נהר הוולגה. העיר מילאה תפקיד משמעותי בילדותו של יצחק ציסר:
מקום מקלט: משפחתו של ציסר חיה בטבר במשך שלוש שנים (1916–1919) כפליטים שנמלטו מריגה במהלך מלחמת העולם הראשונה.
מגורים: הם התגוררו בבית קטן ברחוב מיליונאיה (Millionnaya Street).
זיכרונות ילדות: ציסר מתאר ביומניו את "טיילת הוולגה" (Volga Embankment) ואת החוויות שלו כילד קטן בעיר, כולל רכיבה על מזחלת על פני נהר הוולגה הקפוא.
שפה ותרבות: הוא מציין שבגיל שש, בעת שהותו בטבר, הוא דיבר רוסית בלבד (כמו שאר הילדים בעיר) וטרם ידע יידיש, שפה שאותה למד רק מאוחר יותר כשחזרו לריגה.
– P168-1f.pdf
– P168-2f.pdf