וולף (זאב) גרדוס (1894–1973) היה מחנך יהודי-לטבי, ציוני נלהב ומומחה לחקלאות, שהקדיש את חייו לחינוך עברי ולשימור המורשת היהודית בלטביה תחת שלטונות מתחלפים.
ראשית חייו והשכלה
זאב גרדוס נולד ב-26 בדצמבר 1894 בעיירה קרוסטפילס (קריצבורג) שבולטביה למשפחה דתית. בילדותו רכש השכלה תורנית רחבה: הוא למד ב"חדר", ובהמשך למד בישיבות בדבינסק (דאוגבפילס), בקובנה ובישיבתו של החפץ חיים בראדין.
במהלך מלחמת העולם הראשונה פונה עם משפחתו לרוסיה, שם למד בגימנסיה בחרבין והתקבל לבית ספר גבוה בפטרסבורג. עם שובו ללטביה העצמאית בשנת 1921, נאלץ לעמוד מחדש בבחינות השכלה משום שהמסמכים הרוסיים לא הוכרו. הוא סיים את הגימנסיה של ו. בלום בריגה וקורסים פדגוגיים למורים בבתי ספר עבריים בשנת 1926. בהמשך השלים לימודים אוניברסיטאיים במתמטיקה ובמדעי הטבע (1941), ובערוב ימיו אף רכש השכלה אקדמית באגרונומיה (1965) ובכוורנות.
קריירה כמחנך ופעילות ציונית
בין השנים 1926–1941 עבד גרדוס כמורה למתמטיקה, טבע, כימיה וגרמנית בבתי ספר עבריים בלטביה, ביניהם בית הספר "תושיה" בריגה ובבתי ספר נוספים באזור. הוא היה פוליגלוט ששלט ב-7 שפות: עברית, יידיש, גרמנית, אנגלית, צרפתית, לטבית ורוסית.
גרדוס היה ציוני אדוק; בביתו דיבר עם בנותיו אך ורק בעברית, והחזיק את "הקופסה הכחולה" של הקרן הקיימת. אשתו, פרידה (לבית ברנר), תמכה בו לאורך כל הדרך וסייעה לו להסתיר חפצי קודש ולוחות ללימוד עברית בזמן חיפושי המשטרה.
רדיפות תחת השלטון הסובייטי
בשל אמונתו הדתית ופעילותו הציונית, היה גרדוס יעד לרדיפות בלתי פוסקות מצד ה-ק.ג.ב. עם הכיבוש הסובייטי של לטביה ב-1940, הוא תויג כ"אזרח בלתי רצוי". במהלך מלחמת העולם השנייה נמלטה המשפחה לרוסיה, שם נדד בין עבודות הוראה וחקלאות כדי להתחמק מהמשטרה החשאית.
לאחר המלחמה, כשחזר לריגה, נאסר עליו לעבוד כמורה בגלל היותו "אלמנט ציוני". למרות זאת, הוא המשיך ללמד עברית בחשאי בבתי אנשים שביקשו לעלות ארצה. פרופ' הרמן ברנובר תיאר אותו בספרו "שובה" כמורה צנוע וביישן שלא פחד מהשלטון וצעד מבית לבית בגשם ובקור כדי להפיץ את השפה העברית.
מותו הטראגי
במשך שנים רבות ניסה גרדוס לקבל אישור עלייה לישראל, אך נתקל בסירובים ודרישות למסמכים חדשים. ב-6 ביולי 1973, בעיצומם של המאמצים להשגת ויזת העלייה, נדרס למוות על ידי מכונית בריגה.
בני משפחתו טענו כי לא מדובר בתאונה מקרית אלא ברצח פוליטי המאפיין את המשטר הקומוניסטי. לפי עדויות הבת, אמבולנס סירב לפנותו לבית החולים, והוא הובא לשם על ידי עוברי אורח שטענו כי מצאו "זקן שנפל ברחוב". הוא נפטר בבית החולים ללא טיפול רפואי הולם, בחדר אחד עם שיכורים. המשטרה הסובייטית סגרה את התיק הפלילי נגד הנהג הדורס, ואסרה על המשפחה לפנות לבית המשפט או להראות את מסמכי החקירה לאחרים.
גרדוס נטמן בבית הקברות "שמרלי" בריגה. חברו ללימודים מימי הישיבה, פרופ' מנחם סולוביי, הספיד אותו בשיר עברי מרגש שבו כתב: "לילדי ישראל היית מלמד להועיל… את עמך אהבת ואחרי תורתו היית כרוך".
– P184-1f.pdf