מקורות אלו סוקרים את פועלו ותולדות חייו של משה-מיכל קיטאי, סופר ועיתונאי יידי בולט שפעלט במזרח אירופה. הטקסט הראשון מציג ביוגרפיה מפורטת מתוך לקסיקון הספרות היידית, המונה את תפקידיו המקצועיים כעורך ומזכיר מערכת בכתבי עת מרכזיים, לצד רשימת שמות העט שבהם השתמש. המקור השני כולל זיכרונות אישיים שכתב לייב מורגנטוי, המתארים את פגישתם המרגשת בבית חולים בסמרקנד במהלך מלחמת העולם השנייה. דרך תיאור זה נחשפים רגעי חייו האחרונים של קיטאי, שנפטר בבדידות ממחלה בשנת 1942 לאחר שנעקר מביתו. בנוסף, המקורות מציגים פרסומים ספרותיים וכתבי עת מתקופת הזמן ההיא, המעידים על עושר התרבות היהודית שחרבה. מכלול הטקסטים משמש כיד זיכרון לאיש רוח שהיה חלק בלתי נפרד מהיצירה היידית המודרנית.
משה-מיכל קיטאי (1886–1942) היה סופר, עיתונאי ועורך יידי בולט, שפעל במרכזים הספרותיים החשובים של מזרח אירופה.
ביוגרפיה מוקדמת ופעילות פוליטית
- נעוריו: קיטאי נולד בריגה בשנת 1886. בעקבות קשיים כלכליים של הוריו, הוא גדל מגיל שבע בעיירה זאגר. בגיל 15 חזר לריגה, שם למד את מקצוע השענות.
- פעילות ציבורית: בצעירותו היה חבר בחוגי "דוברי עברית", בהמשך הצטרף ל"בונד", ולבסוף היה פעיל במפלגת הסוציאליסטים-ציוניים (S.S). בשל פעילותו הפוליטית ישב בכלא בריגה בקיץ 1907, ולאחר מכן שהה כשנה בקופנהגן, בגרמניה ובשוויץ.
קריירה עיתונאית וספרותית
קיטאי היה דמות מרכזית בעיתונות היידיש ונדד בין מערכות עיתונים רבות:
- תחילת דרכו: החל את דרכו הספרותית ב-1910 עם שיר שפורסם ב"יידישע שטימע". ב-1912 עבד בווילנה בעיתון "דער טאג", שם ערך את מדורי ההומור והקולנוע.
- נדודים ועריכה: הוא עבד במערכות עיתונים בברדיצ'ב ("פאלקסשטימע"), באודסה ("אונדזער לעבן", "אונדזער ווארט"), ובקייב ("נייע צייט", "קאָמוניסטישע פֿאָן").
- ריגה וורשה: בשנת 1921 חזר לריגה ועבד בעיתון "דאס פאלק", אך עזב אותו יחד עם כל הצוות המערכתי ב-1922 בשל חילוקי דעות עקרוניים. ב-1926 היה ממייסדי העיתון "פריי-מארגן" בוורשה ושימש כמזכיר המערכת.
- ליטערארישע בלעטער: החל משנת 1938, לאחר שגולה נחמן מייזיל עזב לארצות הברית, שימש קיטאי כעורך-שותף של כתב העת היוקרתי "ליטערארישע בלעטער" בוורשה.
סגנון כתיבה וכינויים
קיטאי היה ידוע בכתיבתו ההומוריסטית ובפיליטונים שלו. הוא פרסם תחת שורה ארוכה של שמות עט, ביניהם: מ. קריים, כי-טוב, לי כונטשאנג, משה'לה, "דער רויטער" ועוד. לצד כתיבתו הקלה, פרסם גם מחקרים על תולדות עיתונות היידיש וזכרונות על סופרים כמו לינצקי ופרוג.
שנות המלחמה ואחריתו בטשקנט
- הגלות בסמרקנד: עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיע קיטאי כפליט לסמרקנד שבאוזבקיסטן. שם פגש בבית החולים את הסופר לייב מורגנטוי, שהיה מחלים ממחלת הטיפוס. מורגנטוי מתאר את קיטאי באותם ימים כאדם שבור פיזית שפניו חרושי קמטים, אך עיניו נדלקו בשמחה כשדיברו על חיי התרבות היידיים בוורשה שלפני המלחמה.
- מותו: קיטאי סבל מייאוש עמוק וסירב לעזוב את בית החולים למרות הסכנה להידבקות במחלות נוספות, שכן איבד את מקום מגוריו ולא היה לו לאן ללכת. הוא נפטר מדיזנטריה בקיץ 1942 (המקורות מציינים את ה-13 באפריל 1942 כתאריך פטירתו).
- קבורתו: הוא הובא למנוחות בבית העלמין בסמרקנד. בלווייתו השתתפו סופרים יהודים, רוסים ואוזבקים.
הסופר לייב מורגנטוי מציין בזיכרונותיו כי קיטאי נותר כמעט נשכח, ומילותיו נכתבו כדי לשמש יד ושם לסופר הבודד ולקברו העזוב.
– P88-1f.pdf
– P88-2f.pdf