מסמכים אלו מתעדים את פועלו רב-השנים של מקס קאופמן, ניצול שואה שהקדיש את חייו לשימור זכרם של יהודי לטביה ולרדיפת צדק נגד פושעי מלחמה נאצים. האוסף כולל סקירה אוטוביוגרפית על פעילותו הציבורית, לרבות כתיבת הספר המונומנטלי על חורבן יהדות לטביה וסיוע בשיקום פליטים. חלק ניכר מהמקורות מורכב ממכתבים, תוכניות וטיוטות של טקסי זיכרון שנערכו בניו יורק, המדגישים את החובה המוסרית לא לשכוח את הקורבנות. קאופמן פעל ללא לאות לגיוס כספים עבור מרכז חינוכי בישראל ולקידום העלייה, תוך שהוא מקיים קשרים עם דמויות מפתח עולמיות. בלב דבריו עומדת הצוואה הרוחנית של הנספים בגטו ריגה, הקוראת לחיים לזכור את שאירע ולדרוש צדק עבור אלו שקולם נדם. מכתביו המאוחרים משנות השבעים משקפים את נחישותו להעביר את לפיד הזיכרון לדורות הבאים כדי להבטיח שההיסטוריה לא תישכח.
להלן פירוט ציוני הדרך בחייו של מקס קאופמן, מאחר והמקורות אינם מציינים תאריכי לידה ופטירה מדויקים, הסקירה מתמקדת בטווח השנים המתועד ובשלבי חייו השונים:
1. ראשית חייו ורקע (עד השחרור)
- לידה: המקורות אינם מספקים תאריך לידה מדויק. עם זאת, במכתב שכתב בנובמבר 1973, הוא מציין כי "אדם יכול להיות זקן בשנות ה-50 שלו וצעיר בשנות ה-70 שלו", מה שמרמז כי באותה עת הוא היה בשנות ה-70 לחייו (כלומר, נולד ככל הנראה בראשית המאה ה-20).
- תקופת השואה: קאופמן היה כלוא במחנות ריכוז נאציים ועבר את "האקציה הגדולה" בגטו ריגה, שם נרצחו למעלה מ-30,000 יהודים.
2. פעילות בגרמניה לאחר השחרור (1945–1948 בקירוב)
- תחילת הפעילות הציבורית: פעילותו החלה מיד לאחר שחרורו מהעול הנאצי.
- תפקידים מרכזיים: שימש כמזכיר ועד מחנה העקורים בשלאכטנזה שבברלין, ולאחר מכן עבר למינכן שם מונה לראש מחלקת העבודה היהודית בוועד המרכזי של היהודים המשוחררים.
- פרסום הספר (1947): בשנת 1947 פרסם בגרמנית את ספרו המונומנטלי על השמדת יהדות לטביה, וייסד במינכן את טקסי הזיכרון השנתיים.
3. פעילות בקהילה ובזירה הבינלאומית (שנות ה-50 עד שנות ה-70)
- הגירה לניו יורק: עם הגעתו לארה"ב השתקע בשכונת ג'קסון הייטס (Jackson Heights) בניו יורק.
- רדיפת נאצים (1960): בשנה זו עורר הדים בינלאומיים בעקבות מצוד אחר פושע מלחמה בברזיל.
- פעילות הסברה (1972): שידר ברדיו קריאה לעידוד הגירת יהודים מברית המועצות.
- סיכום פועלו (1973): קאופמן כתב מסמך המסכם "27 שנות עבודה סוציאלית בהתנדבות", שהחלו מרגע שחרורו.
4. שנותיו האחרונות המתועדות (1974–1977)
- פעילות למען ישראל (1976): גייס תרומות עבור המרכז החינוכי בשפיים.
- טקסי זיכרון והנצחה (1974, 1977): קאופמן המשיך לארגן ולשאת דברי הספד (Eulogy) בטקסי הזיכרון השנתיים ליהדות לטביה שנערכו בבית הכנסת "West Side Institutional" במנהטן.
- התיעוד המאוחר ביותר: המסמך האחרון במקורות הוא תוכנית לטקס זיכרון מיום 4 בדצמבר 1977, שבו נשא קאופמן את דברי ההספד המרכזיים.
המקורות אינם מציינים את מועד פטירתו, אך הם מראים כי עד סוף שנת 1977 הוא היה פעיל מאוד מבחינה ציבורית והמשיך לראות בשימור זיכרון השואה שליחות אישית ומחויבות ל"צוואה האחרונה" של הנספים.
– P122-1f.pdf
– P122-2f.jpg
– P122-3f.jpg
– P122-4f.jpg
– P122-5f.jpg
– P122-6f.jpg
– P122-7f.pdf
– P122-8f.pdf
– P122-9f.pdf