אוסף מקורות זה מתעד את קורותיה של משפחת קרופקין וניצולים נוספים במהלך השואה בלטביה ולאחריה. המסמכים כוללים עדויות בכתב יד על הזוועות בגרטו בריגה, רשימות של בני משפחה שנספו, וגזירי עיתונות העוסקים בפושעי מלחמה נאצים ובסיפורי גבורה והישרדות. לצד הזיכרונות הכואבים, מוצגים אישורים רשמיים על פועלו המקצועי של ב. קרופקין כמהנדס וכממציא בברית המועצות לאחר המלחמה. חלק ניכר מהאוסף מורכב מתיכתובות עם מוסד יד ושם, המשקפות את המאמץ להנציח את הנספים ולתעד את ההיסטוריה עבור הדורות הבאים. המסמכים נעים בין האישי לציבורי, ומציירים תמונה של שיקום וזיכרון אל מול חורבן הקהילה היהודית בלטביה.
ב. (בר) קרופקין (Ber Krupkin) היה ניצול שואה מגטו ריגה, מהנדס וטכנאי במקצועו, שתיעד בפירוט את קורותיו ואת הזוועות שראה במהלך המלחמה.
דב (בר) קרופקין (Dov/Ber Krupkin) היה מהנדס מטלורגיה, ניצול גטו ריגה ומחנות ריכוז, שסיפורו האישי שזור בתולדותיה של יהדות לטביה בתקופת השואה ולאחריה. להלן הרחבה על חייו ופועלו כפי שעולה מהמקורות:
רקע אישי ומשפחתי
דב נולד ב-1895 בריגה. אביו, יעקל (יעקב) קרופקין, היה שמש בבית הכנסת הגדול בריגה. משפחתו הייתה ענפה וכללה את אמו מינה, אשתו רחל (רעיה), ובניו חנה (כסניה) ולב (לבה). בנו, לבה, היה ילד פלא מוזיקלי שניגן בכינור והופיע בקונצרטים כבר בגיל 8, בליווי הפסנתרנית המפורסמת קטיה אברמובנה. רוב בני משפחתו, כולל אשתו וילדיו, נספו בשואה.
שירות צבאי ופרוץ המלחמה
דב רכש השכלה הנדסית בגרמניה וחזר לריגה ב-1916. הוא שירת כקצין בצבא האדום במהלך המהפכה ומלחמת האזרחים ברוסיה, שם נפצע בקרבות. ב-1940, עם תחילת מלחמת העולם השנייה, גויס שוב כקצין (בדרגת קפטן) ופיקד על גדוד. הוא נפצע בקרב ליד אורל, נפל בשבי הגרמני, אך הצליח להימלט בעזרת מקומיים ולחזור לריגה, שם גילה שמשפחתו כבר הועברה לגטו.
תקופת הגטו וההתנגדות
בגטו ריגה הועסק דב כמכונאי ומהנדס עבור הגרמנים, בין היתר בתיקון מכוניות עבור קצינים בכירים כמו גנרל אקל (General Ekkel). תפקידו העניק לו חופש תנועה יחסי, אותו ניצל לפעילות מחתרתית והתנגדות:
- הברחת נשק: דב היה מעורב בהברחת רובים, רימונים ותחמושת לתוך הגטו, אותם הסתיר בבונקרים סודיים ובמחסנים.
- עדות לרצח משפחתו: הוא היה עד לזוועות רבות, כולל רצח אביו שנורה על ידי שוטרים גרמנים בעודו מתפלל בדירתם בגטו.
- הצלת ספר תורה: דב סיפר כי אביו הציל ספר תורה מבית כנסת בוער, והוא עצמו הצליח להחביא את הספר לאורך כל שנות המלחמה בתוך צינור בקיר או מתחת לרצפה, עד שמסר אותו לאחר המלחמה.
מחנות ושיעבוד
עם חיסול הגטו, הועבר דב בין מחנות עבודה וריכוז שונים, בהם לנטה (Lenta), ספילבה (Spilve), דונדאגה (Dundaga), וקייזרוואלד. במחנות אלו המשיך לעסוק בעבודות הנדסיות תחת תנאים קשים, תוך שהוא עד לניסויים רפואיים ולמעשי טבח. הוא הצליח להימלט מהמחנה כחודש לפני שחרור ריגה והסתתר בדירתה של גרוניסלבה שפילו עד בוא הצבא האדום.
חיים לאחר המלחמה
לאחר המלחמה השתלב דב מחדש בתעשייה בלטביה הסובייטית:
- קריירה הנדסית: הוא כיהן כמהנדס ראשי וכמנהל מחלקת היציקה בקואופרטיב המטלורגי "סר קנמטאלס" (Sarkanmetals).
- חדשנות: הוא זכה להערכה רבה ואף לפרסים על פיתוח שיטות לייעול תנורי התכה, מה שחסך דלק וחומרי גלם רבים.
- הנצחה ועדות: דב הקדיש מאמצים רבים לאיסוף עדויות על פושעי מלחמה נאצים ועוזריהם הלטבים (כגון הרברטס צוקורס) וסייע ליד ושם בתיעוד תקופת הגטו.
בשלב מאוחר יותר בחייו עלה לישראל והתגורר בלוד. המקורות מציינים כי גם בגיל מתקדם, למרות קשיים בריאותיים בעקבות אירוע מוחי, שמר על זיכרון חד בנוגע לאירועי המלחמה והמשיך להעיד עליהם.
המקורות כוללים מחברות רבות בכתב ידו (ברוסית) המפרטות שמות של קרבנות ופושעים נאצים, תיאורי הוצאות להורג ותנאי חיים במחנות.
– P75-1f.jpg
– P75-2f.jpg
– P75-3f.pdf
– P75-4f.pdf
– P75-5f.pdf
– P75-6f.pdf
– P75-7f.pdf
– P75-8f.pdf
– P75-9f.pdf
– P75-10f.jpg
– P75-11f.jpg
– P75-12f.pdf
– P75-13f.jpg
– P75-14f.pdf
– P75-15f.jpg
– P75-16f.pdf
– P75-17f.pdf
– P75-18f.pdf
– P75-19f.pdf
– P75-20f.pdf
– P75-21f.jpg
– P75-22f.jpg
– P75-23f.jpg
– P75-24f.jpg
– P75-25f.pdf
– P75-26f.jpg
– P75-27f.jpg
– P75-28f.jpg
– P75-29f.jpg
– P75-30f.jpg
– P75-31f.jpg
– P75-32f.jpg
– P75-33f.jpg
– P75-34f.pdf
– P75-35f.jpg
– P75-36f.jpg
– P75-37f.jpg
– P75-38f.jpg
– P75-39f.jpg
– P75-40f.jpg
– P75-41f.jpg
– P75-42f.jpg
– P75-43f.jpg
– P75-44f.pdf
– P75-45f.jpg
– P75-46f.jpg
– P75-47f.jpg
– P75-48f.jpg