ד"ר בן-גבריאל (צידון) היה רופא יהודי יליד לטביה, ששירת במערך הרפואי של הצבא הלטבי ולאחר מכן בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה. להלן פרטים מורחבים על חייו ופעילותו כפי שהם עולים מהמקורות:
רקע אישי ותחילת דרכו המקצועית
- לידה ומוצא: בן-גבריאל נולד בשלהי שנת 1911. הוא גדל והתחנך בלטביה, שם למד רפואה.
- שירות בצבא הלטבי (לפני הכיבוש הסובייטי): בין השנים 1937–1939 שירת בצבא הלטבי בתפקיד של ממלא מקום חובש במרפאה, אך בשל היותו יהודי לא הוענקה לו דרגת קצונה, למרות השכלתו הרפואית.
- תחת השלטון הסובייטי בלטביה (1940): עם כניסת הסובייטים ללטביה ב-1940, החל לעבוד כרופא ממשלתי בעיר רז'קנה (Rezekne) ולאחר מכן בלוז'ה (Ludza). בתקופה זו חלו שינויים במעמד היהודים, וחלקם קיבלו תפקידים אחראיים במנגנוני השלטון והמשטרה.
פעילותו במלחמת העולם השנייה
- גיוס ושירות ברכבות סניטריות: בן-גבריאל גויס לצבא האדום באפריל 1942. הוא הוצב לשירות ברכבות סניטריות (רכבות פינוי רפואיות), שמילאו תפקיד קריטי בפינוי פצועים מהחזית לבתי חולים בעורף. הוא שירת במספר רכבות, ביניהן רכבות מס' 218, מס' 11 ומס' 58.
- תפקידי פיקוח: בהמשך שירותו, בשל כישוריו וידיעת השפה הרוסית, מונה למפקח (אינספקטור) של רכבות סניטריות, תפקיד שכלל נסיעות רבות לאזורי חזית שונים, כולל אזור סטלינגרד, כדי לבחון את תפקוד הצוותים הרפואיים והלוגיסטיים.
- הדיוויזיה הלטבית: בן-גבריאל שירת בדיוויזיה הלטבית ה-43 (שהייתה קודם לכן הדיוויזיה ה-308). הוא הגיע לדרגת קפיטן (סרן) בשירות הרפואי.
אתגרים וחוויות כרופא יהודי
- התמודדות עם אנטישמיות: בן-גבריאל מתאר במקורות מקרים של יחס עוין ואנטישמיות מצד מפקדים מסוימים ברכבות הסניטריות. הוא מציין מפקד בשם ד"ר פ.ו.ס, שהתייחס אליו ואל רופאים יהודים אחרים בבוז ובחוסר אמון.
- תיעוד המלחמה: בן-גבריאל ניהל יומן אישי במהלך המלחמה, בו תיעד את חוויותיו ותצפיותיו על המתרחש בחזית ובעורף. יומן זה שימש בסיס לעדותו המפורטת במקורות אלו.
- קשר עם ארץ ישראל: הייתה לו אחות שהתגוררה בארץ ישראל (פלשתינה), והוא הצליח לקיים עמה קשר מכתבים במהלך המלחמה דרך מדינות נייטרליות או באמצעות הכתובת הצבאית שלו.
אישיותו וכישוריו
מתוך עדותו עולה כי היה בעל יכולת ביטוי גבוהה ושליטה במספר שפות, ביניהן יידיש, רוסית, לטבית, גרמנית ואנגלית. הוא מתואר כמי שהיה מודע היטב למעמדם המורכב של היהודים בתוך היחידות הלטביות והסובייטיות, וגילה רגישות רבה לגורלם של יהודי לטביה תחת הכיבוש הנאצי.
ד"ר בן-גבריאל (צידון) ניהל יומן אישי מפורט בשפה הרוסית לאורך כל תקופת המלחמה. כתיבת היומן הייתה כרוכה בסיכון רב, שכן הדבר היה אסור מבחינה רשמית, והוא נאלץ לכתוב בהיחבא, לרוב בשעות הלילה במרפאה שלו, על גבי דפים בודדים שאותם הסתיר. הוא אף הביע חשש שאם היומן יתגלה על ידי גורמי הביטחון הסובייטים (כמו ה-נ.ק.ו.ד), הוא עלול להיחשב כמרגל או כמי שעוסק בפעילות אנטי-סובייטית.
להלן הנושאים המרכזיים שתיעד ביומנו:
תיעוד זוועות השואה והמפגש עם הניצולים
- שחרור ריגה: בן-גבריאל תיעד ביומנו את המראות הקשים שראה עם כניסתו לריגה המשוחררת. הוא כתב על מאות גופות של יהודים שהיו מוטלות בחוצות עם טלאי "מגן דוד" על בגדיהם.
- פרטים אישיים של הקורבנות: הוא ציין ביומנו פרטים ספציפיים שראה, כמו פתק שנמצא על אחת הגופות ובו נכתב השם "הופמיסטר חיים או יאנקל".
- תפילת הניצולים: הוא תיעד מפגש עם ניצולים יהודים ב"שטיבל" (בית כנסת קטן) ברז'קנה או בדאוגבפילס, שם ראה אנשים מתפללים ובוכים.
חוויות אישיות ורגשיות
- חיי הרגש: חלקים מהיומן (הכתובים ברוסית במקור) חושפים פן אישי מאוד, הכולל תיאורי פרידה כואבים מאישה שאהב, תחושות של "עצב גורלי" וגעגועים.
- מפגשים אנושיים: הוא תיעד רגעים של קרבה, שיחות אינטימיות וצפייה משותפת בזיקוקי דינור של חגיגות ניצחון בעיר (כנראה וולוגדה או קירוב).
- קשיי היומיום: היומן כולל פרטים על לוגיסטיקה והישרדות, כמו מכירת מיקרוסקופ תמורת 1,300 רובל כדי להשיג כסף.
היבטים צבאיים ומקצועיים
- שירות ברכבות הסניטריות: היומן הכיל רשימות של מסלולי הנסיעה של הרכבות הרפואיות שבהן שירת, וכן רשימות של פצועים שפונו מהחזית.
- שמועות וידיעות מהחזית: הוא רשם ביומנו שמועות שונות ששמע במהלך שירותו, למשל על הצנחת צנחנים גרמנים באזור ריגה.
- תיעוד דוקומנטרי: מעבר ליומן האישי, בן-גבריאל שמר והעתיק מסמכים רשמיים ופקודות ממטה הרכבת הסניטרית, שכללו מידע על תנועות הכוחות והטיפול בפצועים.
בן-גבריאל ציין כי היומן נכתב כ"רשמים ופרטים" (אימפרסיות) ולאו דווקא ככרונולוגיה יבשה, וכי הוא רואה בו ערך אינפורמטיבי רב לתיעוד ההיסטורי של התקופה.
– P73-3-1f.pdf
– P73-3-2f.pdf
– P73-3-3f.pdf
– P73-4f.pdf
– P73-5f.pdf