רבי מרדכי דובין (תרמ"ט–תשי"ז) היה ממנהיגיה הבולטים של יהדות לטביה בין שתי מלחמות העולם, פוליטיקאי משפיע, ופילנתרופ שהקדיש את חייו לעזרה לזולת. להלן פירוט על פועלו ודמותו כפי שעולה מהמקורות:
תפקידים ציבוריים ופוליטיים
דובין כיהן בתפקידים מרכזיים ביותר בלטביה העצמאית:
- ראש קהילת יהודי ריגה: עמד בראש הקהילה במשך שנים רבות.
- נציג בפרלמנט (הסיים): הוא היה ציר בפרלמנט הלטבי בכל ארבעת מושביו, כנציג מפלגת "אגודת ישראל".
- חבר במוסדות המדינה: כיהן כחבר ב"מועצת העם" ובאסיפה המכוננת של לטביה.
- השפעה פוליטית: דובין נחשב ל"שתדלן" פוליטי מוכשר מאוד. הוא ניצל את קשריו הטובים עם השלטונות הלטביים, כולל קשרים אישיים עם נשיא לטביה קארליס אולמניס, כדי להיטיב עם הציבור היהודי. הוא פעל להשגת תקציבים למוסדות חינוך דתיים, להכרה באוטונומיה תרבותית יהודית ולשמירה על זכויות המיעוט היהודי.
פעילות למען הפרט ופליטים
דובין נודע בכינויו כ"אביהם של היתומים והאלמנות" בשל מסירותו המוחלטת לכל פונה.
- עזרה לפליטים: בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה וכן עם עליית הנאצים, הפכה לטביה לתחנת מעבר לאלפי פליטים יהודים. דובין פעל ללא לאות להשגת ויזות, רישיונות מעבר, דיור ומזון עבורם.
- בית פתוח: ביתו בריגה היה פתוח לרווחה לכל נזקק, והוא קיבל קהל משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות.
- פדיון שבויים: הוא פעל לשחרור יהודים שנאסרו או גורשו על ידי השלטונות בלטביה ובברית המועצות.
הקשר לחסידות חב"ד והצלת הרבי
דובין היה חסיד נאמן של אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק שניאורסון).
- שחרור הרבי מהכלא הסובייטי: פועלו המפורסם ביותר היה תפקידו המכריע בשחרור הרבי מהמאסר ברוסיה בשנת תרפ"ז (1927). דובין הפעיל את כל כובד משקלו הפוליטי, כולל התניית הסכמי סחר בין לטביה לברית המועצות בשחרורו של הרבי ובמתן היתר יציאה עבורו ועבור משפחתו וספרייתו.
סוף חייו בברית המועצות
עם כיבוש לטביה על ידי הסובייטים ביוני 1940, השתנה גורלו של דובין:
- מעצר וחקירות: הוא נעצר על ידי ה-NKVD בשל פעילותו הציבורית והאנטי-קומוניסטית. למרות הלחצים והעינויים, הוא סירב לשתף פעולה עם השלטון החדש.
- גלות ומאסר: דובין הועבר בין בתי כלא ומחנות עבודה בברית המועצות. גם בתנאי המאסר הקשים שמר על זהותו היהודית, הקפיד על כשרות והמשיך לעודד ולסייע לאסירים יהודים אחרים.
- פטירה: הוא נפטר בגלות בברית המועצות, בעיר טולה, בשנת תשי"ז (1957). לפי חלק מהמקורות, תאריך פטירתו היה כ"ח בתמוז תשי"ז, והוא הובא לקבורה בבית העלמין היהודי בטולה.
דמותו נזכרת במקורות כדמות פלאית של מנהיג שהיה משילוב נדיר של מדינאי פיקח וחסיד המבטל את עצמו לטובת הכלל.
P23-1f – Article in newspaper
P23-2f – "Mordechai Dubin public activity" – article
P23-3f – M. Dubin – article in a newspaper
P23-4f – "M. Dubin 50 anniversary" – article in newspaper "Yidishe bilder"
P23-5f – Evidence of Mordechai Dubin death
P23-6f – Mordechai Dubin – article ( 10 years after his death )
P23-7f – Mordechai Dubin – booklet