הטקסט מהווה סקירה אוטוביוגרפית מפורטת של אברהם איתי, המתעדת את שורשיו בלטביה ואת חוויותיו כילד ברוסיה ובקרים תחת תהפוכות המלחמה והמהפכה. המחבר מתאר את התפתחותו האידיאולוגית בתוך תנועות הנוער הציוניות, תוך דגש על המעבר לדיבור בעברית והחתירה למימוש עצמי דרך ערכי החלוציות. לצד הזיכרונות האישיים, המקור מספק ניתוח היסטורי על יהדות לטביה והשפעת זרמים פוליטיים כמו המרקסיזם והציונות על דורו. הכתיבה משלבת זיכרונות משפחתיים נוגעים ללב עם ביקורת חברתית על המעמד הבורגני והגלותי. בסופו של דבר, המסמך משמש כעדות למפעל הקולקטיבי של העלייה לארץ ישראל ובניין הקיבוץ כמענה למשבר היהודי באירופה. איתי חותם את דבריו בתחושת חרדה לגורל התנועה הציונית ומורשתה אל מול פני השינויים בזמן המודרני.
אברהם איתי (אטינגין במקור) היה איש תנועת העבודה, מחברי כפר גלעדי, שסיפורו האישי שזור בתולדותיה של יהדות לטביה ובצמיחת התנועה החלוצית בין שתי מלחמות העולם. להלן פירוט נרחב על חייו ופועלו כפי שעולה מהמקורות:
רקע משפחתי ושנים ראשונות
- לידה ומוצא: אברהם נולד בריגה שבליטא ב-1 במאי 1909, כבן יחיד להוריו נוח-מנדל אטינגין ודבורה לבית כהן. משפחתו עסקה במסחר בטקסטיל, והוא תיאר את ילדותו בפינה המשפחתית הקטנה כנעימה ושקטה.
- נדודים בזמן המלחמה: בעקבות מלחמת העולם הראשונה וגירוש היהודים מאזורי החזית ב-1915, עקרה משפחתו לוויטבסק. לאחר מכן נדדו לסימפרופול שבחצי האי קרים, שם חוו את אימי מהפכת פברואר 1917 ומלחמת האזרחים ברוסיה. חוויות אלו, כולל מראה אנשים תלויים על עמודי חשמל וניסיונות פריצה של קוזקים לחצר ביתם, נחרטו עמוק בזיכרונו.
- החזרה לריגה: בשנת 1920 חזרה המשפחה לריגה במסע מפרך שארך חודשיים. עם חזרתם, התעקש אברהם הצעיר ללמוד אך ורק בבתי ספר יהודיים, בתחילה בבית ספר יידישאי ולאחר מכן בגימנסיה העברית שנוסדה ב-1921.
פעילות תנועתית וחלוצית
- הצטרפות לתנועה: ב-16 בינואר 1923, בגיל 13 וחצי, הצטרף אברהם לתנועת הצופים "בר-כוכבא", צעד שעיצב את מסלול חייו. הוא היה שותף ל"מהפכה הלשונית" בגימנסיה, שבה התחייבו התלמידים לדבר עברית בלבד.
- הנהגה בלטביה: עם השנים הפך לדמות מרכזית בתנועה, שהפכה ל"השומר הצעיר" ולחלק מהזרם החלוצי. הוא שירת במטה הראשי של התנועה בלטביה ועסק בהדרכה ישירה של השכבות הבוגרות. אמונתו הייתה שהחלוציות היא המענה למשבר חיי הגולה, ודרשה "שלילה טוטאלית" של אורח החיים הבורגני והגלותי.
- שליחות לצ'כיה: בשנת 1931 נשלח מטעם התנועה לשליחות בצ'כיה, שם פעל בברנו ובפראג וסייע בארגון הסניפים המקומיים.
עלייה לארץ וחייו הבוגרים
- הגעה לישראל: אברהם עלה לארץ והגיע לנמל יפו ב-1 במאי 1933. הוא נמנע מגיוס לצבא הלטבי על ידי הצגת תעודת מקצוע של נגר, אך בסופו של דבר שירת תקופה קצרה בגדוד רגלים בריגה לפני עלייתו.
- משפחה: הוא קשר את חייו עם שירשרה, חברת התנועה שעלתה לארץ ב-1930. לשניים נולדו שלושה בנים: אבנר, יובל ובן נוסף. מעניין לציין כי אברהם ציין ברשימותיו שהם מעולם לא נישאו רשמית בשל קשיים מול הרבנות בנוגע לגירושים פיקטיביים שבוצעו לצורך קבלת סרטיפיקטים.
- שליחות מאוחרת וגורל משפחתו: בשנת 1937 יצא שוב ללטביה כשליח, וחזר לארץ בקיץ 1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. אביו נפטר מהתקפת לב ביוני 1940 עם כיבוש לטביה בידי הסובייטים, ואמו נרצחה במיטתה בידי פשיסטים לטיים מיד עם פלישת הנאצים לריגה ב-1941.
אישיותו ותפיסת עולמו
- אינטלקטואל וחוקר: אברהם היה אוטודידקט שהעמיק בכתבי מרקס, לנין, בורוכוב ואדלר (פסיכולוגיה אינדיבידואלית). הוא העיד על עצמו כמי שאינו שקדן בלימודים פורמליים, ואף לא ניגש לבחינות הבגרות בשל עיסוקיו התנועתיים, אך הקדיש שעות רבות לקריאה בספריות.
- זיקה לתרבות: בנעוריו למד לנגן בכינור והתקדם יפה, אך החליט להפסיק מחשש שהנגינה תסיח את דעתו מהפעילות התנועתית. הוא שמר על זיקה עמוקה לשפה העברית ולספרות היידיש.
אברהם איתי ראה בכתיבת זיכרונותיו (במסגרת מבצע "שורשים" בכפר גלעדי) ניסיון לשחזר את מכלול הגורמים שהשפיעו על דורו – דור שהיה עד לחורבן עולם יהודי שלם ומתוכו בנה את מדינת ישראל.
– P121-1f.pdf