יורי (יוריס) ואטר (Yuri/Juris Vater) היה גיבור מלחמה יהודי-לטבי, קצין בצבא האדום, שנודע בזכות גבורתו במהלך קרב קורסון-צ'רקאסי במלחמת העולם השנייה.
רקע אישי ונעורים
- לידה ומשפחה: יורי נולד בשנת 1917 בריגה, לטביה, למשפחתו של לזר ואטר. הוא גדל בבית אינטלקטואלי ומשכיל; אביו היה רופא ואחותו, אווה, עלתה לימים לישראל.
- השכלה וכישרונות: יורי היה פוליגלוט ששלט בשפות רבות, בהן לטבית, רוסית, גרמנית, צרפתית ואנגלית. הוא למד בליציאום הצרפתי בריגה, היה מוזיקאי מחונן (ניגן בכינור ובפסנתר) ולמד רפואה באוניברסיטת לטביה.
- פעילות פוליטית: עוד בצעירותו היה פעיל במחתרת האנטי-פשיסטית בלטביה ובשנת 1940 הצטרף למפלגה הקומוניסטית.
שירות צבאי וגבורה במלחמה
- תחילת השירות: הוא התגייס לצבא האדום בשנת 1940. בתחילת המלחמה (1941) נפצע בקרבות ליד סטאראיה רוסה.
- תפקידו בקרב: ב-1944 שירת כקצין בדרגת קפטן (סרן) ושימש כמדריך בכיר במחלקה הפוליטית של החזית האוקראינית הראשונה. תפקידו כלל שימוש בתחנות רדיו רבות-עוצמה כדי לקרוא לכוחות הגרמניים המכותרים להיכנע כדי למנוע שפיכות דמים מיותרת.
- מעשה הגבורה האחרון: בפברואר 1944, במהלך קרב קורסון-שבצ'נקובסקי בכפר שנדרובקה (Shanderovka), התנדב יורי להישאר בקו הקדמי כדי לסייע בחיסול כוחות אויב. הוא נפצע פעמיים (ב-12 וב-13 בפברואר) אך המשיך להילחם מהבית שבו התבצר עד שאזלה התחמושת והוא נפל בשבי.
נפילתו והנצחתו
- מותו: הגרמנים, שזיהו אותו כ"קומיסר יהודי", עינו אותו קשות כדי להוציא ממנו מידע צבאי, אך הוא סירב לדבר. על פי המקורות, מילותיו האחרונות היו קריאת תיגר נגד הכובשים הנאצים. הוא נתלה על דלת בית בכפר שנדרובקה.
- אותות ומופת: על גבורתו הוענק לו לאחר מותו עיטור לנין, העיטור הגבוה ביותר בברית המועצות.
- שימור הזיכרון:
- בכפר שנדרובקה הוקם מוזיאון המוקדש לזכרו וניצבת בו אנדרטה.
- המקורות מתעדים משלחות של תלמידים ובני נוער מלטביה (למשל מבית הספר "ואנגז'י") שביקרו באוקראינה ב-1979 לציון 35 שנים לקרב ויום הזיכרון ליורי ואטר.
- אחותו, אווה ואטר, פעלה רבות לשימור זכרו, תרמה חומרים למוזיאונים וכתבה על גבורתו.
הסיפור של יורי ואטר נחשב בלטביה (בתקופה הסובייטית) למופת של "בן העם הלטבי" שהקריב את חייו במאבק נגד הפשיזם.
– P182-1f.pdf
– P182-2f.jpg
– P182-3f.jpg
– P182-4f.jpg