שמעון דובנוב (1860–1941) היה היסטוריון יהודי דגול, פובליציסט והוגה דעות, שנחשב לאחד מחלוצי הגישה הסוציולוגית בהיסטוריוגרפיה היהודית. להלן הרחבה על פועלו, תפיסתו וערוב ימיו על פי המקורות:
מפעלו ההיסטוריוגרפי
דובנוב נודע בעיקר בזכות חיבורו המונומנטלי "דברי ימי עם עולם" (10 כרכים), שבו הקיף את תולדות עם ישראל מהעת העתיקה ועד לעת החדשה. בניגוד להיסטוריונים שקדמו לו, שהתמקדו בעיקר בהיסטוריה של דת ורוח, דובנוב הדגיש את ההיסטוריה החברתית, הכלכלית והקהילתית. הוא פיתח את תיאוריית "המרכזים הנודדים", לפיה לאורך ההיסטוריה היהודית עבר מרכז הכובד הלאומי מחבל ארץ אחד למשנהו (כגון בבל, ספרד, פולין ועוד), תוך שמירה על רצף לאומי. בנוסף, תרם רבות לחקר החסידות ופרסם את ספר הזיכרונות שלו, "ספר החיים".
משנתו הלאומית: אוטונומיזם ו"עם רוחני"
דובנוב פיתח אידיאולוגיה ייחודית שנקראה אוטונומיזם (או גלותיות). עיקרי תפיסתו היו:
- האומה כיישות רוחנית: הוא הגדיר את עם ישראל כ"אומה רוחנית-תרבותית" שאינה זקוקה לטריטוריה או למדינה ריבונית כדי להתקיים, אלא לכוח פנימי של ארגון קהילתי.
- אוטונומיה בגלות: הוא דגל במאבק למען זכויות לאומיות-תרבותיות בגולה, שכללו אוטונומיה לקהילה, למערכת החינוך ולשפה (יידיש ועברית).
- יחס לציונות: דובנוב התנגד לציונות הפוליטית המדינית, אך הכיר בחשיבותה של ארץ ישראל כמרכז רוחני ותרבותי עתידי. הוא סבר כי שלילת הגלות היא טעות היסטורית.
פעילותו הציבורית והקשרים עם סופרים
דובנוב היה דמות מרכזית בחיי הרוח היהודיים. הוא ערך את כתב העת "עברייסקאיה סטארינה" והיה ממייסדי המפלגה העממית (ה"פאלקס-פארטיי"). המקורות חושפים חליפת מכתבים ענפה בינו לבין גדולי התקופה, כגון ח"נ ביאליק, ששיבח את עבודתו ההיסטורית, ושמעון ראבידוביץ'. במכתביו הוא עוסק רבות בהוצאה לאור של כתביו ובתרגומם לעברית.
שנותיו האחרונות והטרגדיה בריגה
עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, עבר דובנוב מברלין לריגה שבלטביה.
- ההחלטה להישאר: למרות שהיו לו הזדמנויות רבות להגר לארצות הברית או לשוודיה, דובנוב בחר להישאר עם עמו בלטביה, מתוך תחושת גורל משותף ואולי גם בשל גילו המתקדם.
- בגטו ריגה: לאחר הכיבוש הנאצי, גורש דובנוב לגטו ריגה. גם בתנאים הקשים של הגטו, הוא המשיך לכתוב ולתעד את הקורות אותו.
- מותו: דובנוב נרצח בדצמבר 1941, במהלך האקציות הגדולות שבוצעו ביהודי ריגה (טבח רומבולה). המקורות מציינים כי הוא נורה על ידי שוטר לטבי או גרמני בזמן שהובל לעבר שיירת האסירים.
צוואתו הרוחנית: על פי המסורת, מילותיו האחרונות של דובנוב בדרכו אל מותו היו: "שריבט און פערשריבט!" (יהודים, כתבו ורשמו!), קריאה לדורות הבאים לתעד את ההיסטוריה ואת הזוועות המתרחשות.
P24-1f – The Last Road of Professor Simon Dubnow
P24-2f – Letter from Simon Dubnow to Zalman Rubashov
P24-3f – Letters from H. N. Bialik to Shimon Dubnov
P24-4f – Diary on separate pages
P24-5f – Shimon Dubnov – articles & letters
P24-6f – Shimon Dubnov – his last letter to the friends in Eretz – Israel
P24-7f – Meeting with Dubnov
P24-8f – I (Dubnov) will not leave my less brothers
P24-9f – Dubnov `s biography from encyclopeia
P24-10f – Dubnov `s biography from encyclopeia