מקורות אלו מתעדים את קורותיה של הקהילה היהודית בעיירה איזפוטה שבלטביה, תוך התמקדות בפעילותו הציבורית הענפה של צבי יפה, אביה של הכותבת גאולה הן. הטקסטים מתארים את פריחת התנועה הציונית, הקמת מוסדות חינוך עבריים וייסוד בנק יהודי מקומי שסייע לבעלי מלאכה ושיפר את רמת החיים בעיר. לצד חיי הקהילה התוססים, המקורות חושפים את התמורות הפוליטיות והכלכליות שעברו על האזור, החל משלטון הצאר ועד לכיבוש הגרמני והסובייטי. התיעוד מסתיים בטרגדיה של תקופת השואה, הכוללת עדויות על מעשי רצח בבורות ירי וחיסול הקהילה, לצד סיפורי הצלה בודדים. לבסוף, המקורות חותמים את המעגל בתיאור העלייה לארץ ישראל בשנת 1936, המגשימה את השאיפות הציוניות של המשפחה.
צבי יפה היה דמות מרכזית ומובילה בקהילה היהודית בעיירה איזפוטה שבלאטביה, ציוני נלהב בכל רמ"ח איבריו, שזכה להגשים את חלומו ולעלות לארץ ישראל.
להלן פרטים נרחבים על פועלו וחייו כפי שעולה מהמקורות:
פעילות ציבורית וקהילתית באיזפוטה
צבי יפה הקדיש זמן ומרץ רב לעבודה ציבורית למען הקהילה:
- הקמת הבנק היהודי: יחד עם רב העיירה ותושבים מקומיים נוספים, ייסד יפה את הבנק היהודי הראשון בעיירה. הבנק הצליח לגייס כספים מהציבור ולתת הלוואות בתנאים נוחים לבעלי מלאכה וסוחרים קטנים, מה שסייע להעלאת רמת החיים של יהודי העיר.
- ראש הקהילה היהודית: הוא נבחר לכהן כיו"ר ועד הקהילה היהודית באיזפוטה, תפקיד בו החזיק שנים רבות. במסגרת תפקידו דרש מסירות לצרכי הציבור לפני הכל, גם במחיר שעות עבודה מאוחרות לתוך הלילה.
- חינוך עברי: יפה עמד בראש המאמצים להקמת בית ספר עברי במקום. הוא פעל להשגת המבנה, גיוס מנהל ומורים לערבית, ודאג לשלוח לשם את רוב ילדי העיירה.
- חסד וסיוע: הוא פעל במסגרת אגודת "גמילות חסד" שסייעה למשפחות נזקקות (בעיקר פליטים שהגיעו מרוסיה) למצוא מקורות פרנסה עצמאיים.
פעילות ציונית ובית שהיה "מרכז תוסס"
הבית של משפחת יפה היה מוקד לפעילות ציונית ענפה:
- מרכז לתנועות נוער: בביתו התקיימו ויכוחים סוערים בין חברי תנועות נוער שונות, כמו "השומר הצעיר", "נער בורוכוב", "ביתר" ו"תכלת לבן". יפה עצמו תמך בתנועה הרוויזיוניסטית והיה פעיל בבחירות לקונגרסים הציוניים.
- חינוך לציונות: הוא הקפיד על חינוך ילדיו ברוח ציונית, הביא לבית מורה לעברית והנחיל להם את השפה מגיל צעיר.
- אירוח וקשרים: צבי יפה אירח בביתו שליחים מארץ ישראל שהגיעו לעיירה והיה בקשר עם דמויות מפתח בתנועה הציונית.
חייו האישיים ופרנסתו
- מקצועו: יפה היה בעל בית מרקחת (דירוגריה) ששכן במרכז העיר. העסק סיפק פרנסה למשפחתו הגדולה, אם כי המצב הכלכלי ידע עליות ומורדות, במיוחד לאחר שינויים בחוקי המסחר בלאטביה.
- משפחה: הוא היה נשוי לרות (שניהלה את משק הבית ברוח מסורתית אך מודרנית) ואב לעשרה ילדים.
- אופיו: המקורות מתארים אותו כאדם מכובד, איש ערכים, משכיל ובעל חוש הומור, שהיה מקובל על יהודי ונוצרי העיירה כאחד.
העלייה לארץ ישראל
ב-28.10.1935, בעקבות ילדיו שכבר עלו ארצה קודם לכן, החליטו צבי ואשתו למכור את ביתם ולעלות לארץ ישראל. צבי יפה הגשים את חלומו לעלות לארץ בגיל 65, וזכה לחיות בה שנים רבות עד שנפטר בגיל 85.
צבי ורות קבורים בבית העלמין של קיבוץ נצר-סירני.
ניתן להתרשם מדמותו של צבי יפה גם בתמונת הנהלת הבנק היהודי המופיעה במקורות.
– P43-1f.pdf
– P43-2f.pdf
– P43-2-08f.jpg
– P43-2-06f.jpg
– P43-2-04f.jpg
– P43-2-03f.jpg
– P43-2-01f.jpg
– P43-3f.pdf
– P43-4f.jpg
שלום לכם
ראשית מחמאות על העבודה הנפלאה בארכיון של עולי לטביה.
עלי לתקן מספר טעויות בכתוב על סבא שלי: צבי יפה. (האות י מנוקדת בקמץ קטן- לכן מבוטאת כמו חולם).
יש לכתוב את שם המשפחה בהתאם.
שם אשתו שהייתה סבתי הוא רות ולא כפי שכתוב.
הם עלו ארצה בתאריך 28.10.1935.
שניהם קבורים בבית העלמין של קיבוץ נצר-סירני.
אם תרצו אוסיף עןד תמונות משפחתיות.
תודה, יתוקן
תמונות יתקבלו בשמחה, כולל כמה מילים על כל תמונה