הטקסטים מציגים זיכרונות אישיים ומכתבים של בני משפחת שטיקן וקגן, המתעדים את חיי הקהילה היהודית ברז'יצה (רזקנה) שבלטביה ובמוסקבה לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-20. המקורות משלבים בין התכתבויות מתקופת מלחמת העולם השנייה לבין תיאורים נוסטלגיים ומפורטים של חיי היומיום, מוסדות החינוך, חנויות הספרים והנוף העירוני של העיירה. דרך סיפוריה של מרים קגן, נפרש פסיפס משפחתי ענף הכולל את דמויות הסבים, ההורים והדודים, תוך דגש על ערכי הלימוד והעזרה ההדדית שאפיינו אותם. לצד רגעי השמחה והילדות, הטקסט נוגע בטרגדיות משפחתיות ובתהפוכות הגורל שהביאו עמן המלחמה והשואה, אשר גדעו את חייהם של רבים מבני המשפחה. כתיבתה של מרים משמשת כמעשה זיכרון והנצחה המבקש להשיב לחיים עולם תרבותי ואנושי עשיר שאיננו עוד.
מרים (מרוסיה) קגן היא מחברת הזיכרונות המופיעים במקורות, שכתבה אותם מתוך דחף פנימי עמוק לשמר את זכר משפחתה, חייהם וגורלם עבור הדורות הבאים. להלן פרטים נרחבים עליה כפי שהם עולים מהמקורות:
רקע משפחתי וילדות
- הורים ומשפחה: מרים היא בתם של דוד-בר ורייצה קגן. היא נקראה על שם סבתה מצד אביה, ריבה-מרה. היו לה אחים, ביניהם אברשה (אברהם), שאליו נשלחו המכתבים ב-1945.
- שנת לידתה המשוערת 1904 (מחושב לפי עדותה כי בשנת 1918 הייתה תלמידה שעבדה במשרד ממשלתי ובשנת 1936 הייתה בת 32 לערך כשאימה נפטרה)
- מקום מגורים: מרים גדלה בעיירה רז'יצה (Rēzekne) שבלטביה. היא מתארת בפירוט רב את הרחובות שבהם חיה, כמו רחוב סולדתסקאיה (Soldatskaya) ורחוב וולקובסקאיה (Volkovskaya), ואת השינויים שעברה העיירה לאורך השנים.
- אווירה דתית: היא גדלה בבית יהודי שומר מצוות, בעיקר בהשפעת סבה, זלמן קופלוביץ', שהיה אדם אדוק אך סובלני. היא מתארת חוויות מחגי ישראל כמו פסח, סוכות וחנוכה, אם כי היא מציינת שבילדותה לא חשיבה רגשות דתיים עמוקים אלא נהנתה מהצד החיצוני והחגיגי של הטקסים.
חינוך והשכלה
- לימודים: מרים למדה בגימנסיה פרטית לבנות ברז'יצה. היא זוכרת בבהירות את יום הלימודים הראשון שלה ואת המורים שהשפיעו עליה, כמו המורה להיסטוריה וספרות אולגה אלכסייבנה.
- תחומי עניין: מגיל צעיר גילתה תשוקה עזה לקריאה. היא הייתה מנויה בספריות בעיירה והחליפה ספרים בתדירות גבוהה, לעיתים למורת רוחה של הספרנית שלא האמינה שהיא קוראת כל כך מהר. היא אהבה במיוחד שירה, ומצטטת שירים של משוררים כמו בלה אחמדולינה ושמעון נדסון.
- כישורים: היא למדה תפירה ורקמה בצעירותה, אם כי העידה על עצמה שבתחילה התקשתה בכך. בבגרותה עבדה כקלדנית וכפקידה, עבודה שבה החלה כבר בשנת 1918 במוסד סובייטי.
אופייה ותכונותיה
- פחדים בילדות: מרים מתארת את עצמה כילדה "פחדנית" שחששה מאוד מחציית הנהר בסירה או על גשרים רעועים, וממפגש עם סוסים ברחוב. עם זאת, היא מציינת שלא פחדה מ"סמכות", ממבחנים או מרופאי שיניים.
- ביקורת עצמית: בזיכרונותיה היא מביעה חרטה וביקורת עצמית על כך שבצעירותה קיבלה את עזרת אמה כמובנת מאליה ולא דאגה לה מספיק כשהזדקנה. היא גם מציינת שהייתה פחות מסודרת ומאורגנת מאחיה.
חייה הבוגרים והמלחמה
- אמהות: למרים היו שני ילדים: בן בשם איסאי ובת בשם אירינה (אירה). המקורות כוללים מכתבים מאיסאי, המראה עניין רב במדעים ובמתמטיקה, ומכתבים ממרים עצמה (החותמת בשם "מרוסיה") המתארים את חייהם בריגה לאחר המלחמה.
- תקופת השואה: במהלך מלחמת העולם השנייה פונתה מרים עם ילדיה ואביה לעיר אורז'ום, שם נפטר אביה בשנת 1944. רבים מבני משפחתה המורחבת, כולל דודיה ובני דודיה, נרצחו על ידי הנאצים בלטביה.
- המניע לכתיבה: כתיבת הזיכרונות נבעה מצורך פנימי חזק לשמר את דמויות יקיריה "כדי שלא ייעלמו לגמרי" וכדי למלא את "חוב האהבה והכרת התודה" כלפי המתים. עבורה, הזיכרון הוא הדרך שבה הם ממשיכים לחיות.
– P169-1f-compressed.pdf
תרגום לעברית של יומנה של מרים כגן