פריוואט-דוצנט מ. (מרדכי) ויינטראוב (1890–1942) היה אינטלקטואל רב-תחומי, מרצה לפילוסופיה, פדגוג, בלשן, ופעיל ציוני רוויזיוניסטי בולט בלטביה. להלן סקירה של חייו ופועלו על פי המקורות:
חייו המוקדמים והשכלתו
- לידה ונעורים: ויינטראוב נולד בקייב במאי 1890, ובהמשך עברה משפחתו למוסקבה. אביו היה פעיל בתנועה המהפכנית ברוסיה.
- השכלה רחבה: הוא למד באוניברסיטאות במוסקבה ובפריז וסיים שלוש פקולטות: משפטים, פילוסופיה ומתמטיקה (או פדגוגיה). בנוסף, היה כנר מחונן וסיים לימודים בקונסרבטוריון.
- כישרון שפות פנומנלי: ויינטראוב ניחן בזיכרון חזותי יוצא דופן ושלט ב-20 עד 21 שפות, אותן רכש בלימוד עצמי ממילונים. בין השפות שבהן שלט: עברית, ערבית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, ספרדית וכל השפות הבלטיות והסקנדינביות.
פעילות אקדמית וציבורית בריגה
- עלייה לריגה: בשנת 1917 נמלט מהבולשביקים והשתקע בריגה, לטביה.
- קריירה אקדמית: הוא שימש כמרצה באוניברסיטה בריגה וב"מכון יוסי" (Anstitut Yosi), שם כנראה כיהן גם כמנהל. בנוסף, הורה בבתי ספר תיכוניים (כמו בית הספר "ראוכוורגר" ובית הספר היידישאי "שלרז") והרצה במוסדות יהודיים.
- רוויזיוניזם: ויינטראוב היה מראשי התנועה הרוויזיוניסטית בלטביה. זאב ז'בוטינסקי התארח בביתו בביקוריו בלטביה, והוא שימש כ"פיליסטר של כבוד" באגודת הסטודנטים "חשמוניאה".
- שחמט: הוא היה שחמטאי מצטיין ובילה שעות רבות במועדון השחמט בריגה.
הנסיעה לארצות הברית והשיבה ללטביה
בנובמבר 1938, בעקבות המלצות של אישים מחו"ל שפגש במועדון השחמט ובעזרת מימון מבן דודו, יצא לארצות הברית.
- הקשיים בארה"ב: הוא חי בניו יורק בתנאי דוחק, עבד בעבודה גופנית בניגוד למצבו הבריאותי והתמוטט ברכבת התחתית.
- התערבות רוזוולט: לאחר התמוטטותו, מכר שלו שלח מכתבי המלצה שהיו ברשותו לנשיא רוזוולט. הנשיא התערב, ויינטראוב הועבר לבית חולים טוב יותר ואף הוצעה לו משרת הוראה בקולג' ידוע.
- השיבה לריגה: בשל בריאותו המעורערת והאיסור הרפואי לקרוא ולכתוב, הוא החליט לחזור לריגה ב-1939.
מלחמת העולם השנייה וסופו
- תחת השלטון הסובייטי: לאחר כיבוש לטביה בידי הסובייטים, סירב להצעה להרצות על מרקסיזם. הוא עבד כמתרגם בסוכנות "טאסס", שם האזין לשידורים בשפות שונות והכתיב את התרגום.
- הכיבוש הגרמני: ויינטראוב חזה בבהירות את המלחמה ואת מרחץ הדמים הצפוי ליהודים. הוא נכלא בגטו ריגה, משם הוברח בעזרת ידידה נוצרייה (משפחת מאיקאפאר) שהחביאה אותו אצל איכר לטבי ברופאז'י.
- מותו: כשנגמר הכסף לתשלום עבור מחבואו, איים האיכר להסגירו. ויינטראוב, שהצהיר כי לא ייתן שיהרגו אותו "כמו כלב", התאבד בבליעת רעל ביער בשנת 1942.
הגותו וכתיבתו (על פי המקורות ברוסית)
ויינטראוב השאיר אחריו כתבים פילוסופיים ופדגוגיים עמוקים:
- אתיקה יהודית: הוא ניתח את התפתחות המוסר ביהדות מהשלב ה"הטרונומי" (ציות מתוך פחד מעונש) לשלב ה"אוטונומי-נבואי" (עשיית הטוב למען הטוב עצמו).
- ציונות: הוא ראה בשיבת ציון לא רק פתרון לאומי אלא צורך מוסרי. הוא טען כי חיי הגולה מנוונים את היצירתיות היהודית ומגבילים אותה ל"מוסר של חלוקה", בעוד שארץ ישראל תאפשר "מוסר של יצירה".
- חינוך: ויינטראוב כתב רבות על חינוך מוסרי, תפקיד הסביבה, ויחסי אמון בין מחנך לתלמיד. הוא הדגיש את חשיבות הטיפוח של "כוח היצירה" על פני הרגלים מכניים.
– P28-0f.jpg
– P28-1f.pdf
– P28-2f.jpg
– P28-3f.pdf
– P28-4f.jpg
– P28-5-1f.jpg
– P28-5f.pdf
– P28-6f.jpg
– P28-7f.pdf
– P28-7-17f.jpg