ירחמיאל ויניק (1894–1942) היה עיתונאי מחונן, מנהיג ציוני ואיש ציבור בולט ביהדות לטביה בין שתי מלחמות העולם. הוא תואר כעסקן שהקדיש את חייו לקהילה, עד כדי כך שפעילותו הציבורית "התאכזרה" לחייו האישיים.
להלן פרטים מרכזיים על חייו ופועלו כפי שעולה מהמקורות:
רקע אישי והשכלה
- ראשית חייו: ויניק נולד בריגה בשנת 1894 למשפחה שבה השפה היומיומית הייתה גרמנית. בצעירותו נחשב לבעל "נשמה פואטית-רומנטית", נהג לדקלם את יצירות לרמונטוב ואף חיבר שירים ברוסית.
- לימוד השפה היידית: למרות הרקע הגרמני והרוסי שלו, הוא למד יידיש והפך לכותב ונואם רהוט בשפה זו כדי לקדם את פעילותו הפוליטית והתעמולתית.
- לימודים אקדמיים: לאחר שסיים את ה"ריאל-שול", החל ללמוד רפואה בדורפאט (אסטוניה), אך מלחמת העולם הראשונה והקמת לטביה העצמאית קטעו את תוכניותיו. בהמשך למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ריגה, לימודים אותם סיים רק ב-1940 בשל התמסרותו לעבודה המפלגתית.
פעילות עיתונאית וספרותית
ויניק היה עיתונאי "בחסד עליון" וערך או השתתף בהקמת שורה של עיתונים ביידיש בלטביה:
- היה שותף לעריכת "יידישע פאלקסשטימע" (1919), חבר מערכת ב-"דאס פאלק" וערך את "דער וועג", "אונדזער וועג", "דער רוף" ו-"אוונט-פאסט". בנוסף, פרסם מאמרים ב-"פרימארגן".
- יצירתו "דון הלל פורט": בשנות ה-30 כתב בריגה פואמה רחבת יריעה בשם "דון הלל פורט", המתארת את החיים הפוליטיים התוססים בקהילה היהודית בלטביה, את המאבק בין המפלגות ואהבה שלא התגשמה על רקע אידיאולוגי. כתב היד המקורי אבד, אך היצירה שוחזרה ופורסמה מחדש בישראל בשנת 1978 על ידי בתו, אסתר ויניק.
הנהגה ציבורית ופוליטית
- מנהיגות ציונית: ויניק היה ממנהיגי מפלגת "צעירי ציון" ומתנועת "התאחדות" בלטביה. הוא ייסד את מועדון ביאליק ונחשב למנהיג נוער אהוב.
- פעילות מוניציפלית: כיהן במשך שנים רבות כראטמן (חבר מועצת העיר) במועצת עיריית ריגה.
- מאבק תרבותי: הוא נלחם על מתן זכויות שוות ליידיש ולעברית בבתי הספר היהודיים והיה פעיל בקהילת ריגה וב"קופת חולים" היהודית.
מעצרים וסופו הטרגי
חייו של ויניק נקטעו בשל רדיפות פוליטיות משני עברי המתרס:
- מעצר ראשון (1934): לאחר ההפיכה של אולמניס בלטביה (מאי 1934), נעצר ויניק ונכלא למשך כשנה במחנה הריכוז שהוקם בליבאווה (לפאיה).
- מעצר שני ומוות (1941–1942): ביוני 1941, עם הכיבוש הסובייטי, נעצר בשל פעילותו הציונית וגורש למחנה סוליקאמסק ברוסיה. הוא הועבר לאגף "צ'רטיוז' " (Chertyozh) של המחנה, שם הועסק בעבודת פרך. ויניק מת במחנה בקיץ 1942 לאחר שכוחותיו כלו.
ויניק נזכר כדמות שקטה וצנועה, שטיפחה כל דבר שהיה נאמן לעברית ולחלוציות ב"לטביה הקטנה והיפה".
– P29-1-1f.jpg
– P29-1-8-01f.jpg
– P29-1-9-1f.jpg
– P29-1-2f.jpg
– P29-1-13-3f.jpg
– P29-1-3f.jpg
– P29-1-8-3f.jpg
– P29-1-9-3f.jpg
– P29-1-4f.jpg
– P29-1-13-5f.jpg
– P29-1-5f.jpg
– P29-1-6f.jpg
– P29-1-7f.jpg
– P29-1-8f.pdf
– P29-1-9f.pdf
– P29-1-10f.jpg
– P29-1-11f.jpg
– P29-1-12f.jpg
– P29-1-13f.pdf
– P29-1-14f.jpg
– P29-1-15f.jpg
– P29-1-16f.jpg
– P29-2-1f.pdf
– P29-2-2f.pdf
– P29-3f.pdf
– P29-4f.pdf
– P29-5f.pdf
– P29-6f.jpg
– P29-7f.pdf
– P29-8-1.jpg
– P29-9f.jpg
– P29-10f.pdf
– P29-11f.pdf