קווים לדמותו ולפועלו של הרב וולף-לייב (זאב אריה) רבינר, ולתקופה הסוערת שבה חי ופעל. המקורות חושפים פעילות המשתרעת על פני כשני עשורים דרמטיים בהיסטוריה היהודית במזרח אירופה – החל מראשית המאה ה-20, דרך מלחמת האזרחים ברוסיה ועד לתקופה שבין שתי מלחמות העולם.
1. ראשית הדרך: חינוך וסמיכה לרבנות (1913)
נראה כי פעילותו הציבורית והרבנית החלה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה.
- הסמיכה לרבנות: על גבי אחד המסמכים מופיעה הערה בכתב יד המציינת "תעודת סמיכה לרבנות של הרב ז. א. רבינר, תרע"ג 1913".
- פעילות חינוכית ("תפארת בחורים"): מכתב משנת תרע"ג (1913) חושף את מעורבותו העמוקה בחינוך הנוער. במכתב, הממוען ככל הנראה לחברי ארגון "תפארת בחורים", הכותב (ככל הנראה הרב רבינר) מדבר בלהט על חשיבותה של "החברה היקרה והנחמדה". הוא מדגיש את המסירות הנדרשת מחברי הקבוצה ואת השפעתה החיובית על רוחם ונפשם של הצעירים: "כי עתידו נכון לפניו, כי הקו כיום ולקיום וכוכב יובילו (?) אל חייו וערכו". מסמך זה מעיד על רגישות חינוכית ועל פעילות לחיזוק הזהות היהודית בקרב הדור הצעיר בתקופה שקדמה למלחמות הגדולות.
2. רבנות בצל המהפכה ומלחמת האזרחים (חרקוב, 1919)
אחד המסמכים המרתקים באוסף הוא תעודה רשמית ברוסית משנת 1919, השופכת אור על מעמדו בתקופה של כאוס שלטוני.
- התפקיד: בתעודה מוגדר הרב רבינר כ"עוזר לרב הרוחני של בית הכנסת הכוראלי הראשון בחרקוב" (חרקוב, אוקראינה). בית הכנסת הכוראלי היה מוסד מרכזי ויוקרתי, מה שמעיד על מעמדו הציבורי המשמעותי של הרב בקהילה הגדולה של חרקוב.
- ההקשר ההיסטורי: התעודה ניתנה ביולי 1919, בשיאה של מלחמת האזרחים ברוסיה. באותה עת, השליטה בחרקוב ובאוקראינה עברה מיד ליד (בין "הצבא הלבן", הבולשביקים, וכוחות לאומניים אוקראינים). התעודה היא אישור שחרור מגיוס לצבא ("הקורפוס הארמי ה-1"), שניתן לו על בסיס תפקידו הדתי. העובדה שהיה צורך במסמך כזה מעידה על הסכנה הפיזית ועל אי-הוודאות שאפיינו את חיי היהודים באזור באותה תקופה, כאשר גיוס כפוי היה איום תמידי.
3. פעילות ציונית-דתית (לבוב, 1934)
מסמך מאוחר יותר מעיד על המשך פעילותו הציבורית, הפעם בזירה הבינלאומית של התנועה הציונית.
- תנועת "המזרחי": תעודת חבר שהונפקה עבור ועידת המועצה הראשית של הסתדרות "המזרחי" העולמית.
- המיקום והזמן: הוועידה התקיימה בלבוב (Lwow, אז בפולין) באוגוסט 1934 (אלול תרצ"ד).
- משמעות: מסמך זה מלמד כי הרב רבינר לא רק שרד את תהפוכות המהפכה ברוסיה, אלא המשיך להיות דמות פעילה ומובילה בעולם היהודי האורתודוקסי-ציוני. השתתפותו בוועידה של "המזרחי" מעידה על הזדהותו עם הרעיון הציוני-דתי ועל מעורבותו בשאלות השעה הבוערות של העם היהודי באירופה, שנים ספורות לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
סיכום
דמותו של הרב רבינר, כפי שהיא משתקפת מהמקורות, היא של מנהיג רוחני שעבר תחנות משמעותיות בחיי העם היהודי במאה ה-20:
- מחנך המטפח את הנוער ("תפארת בחורים") בעולם הישן של 1913.
- מנהיג קהילתי (בבית כנסת מרכזי בחרקוב) המנווט את קהילתו ואת חייו האישיים בתוך הסערה של מלחמת האזרחים ברוסיה ב-1919.
- פעיל ציוני המשתתף בקונגרסים של תנועת "המזרחי" בפולין ב-1934, כחלק מהמאמץ הלאומי לבניין הארץ.
לידה:
• תאריך: י"א בשבט תרנ"ה, 5 בפברואר 1895.
• מקום: העיר בויסק (Boysk), במחוז קורלנד שברוסיה (כיום בלטביה).
• הורים: נולד ללאה ולרב בנימין בינוש רבינר.
פטירה (בגיל 83):
• תאריך: כ"ג בתשרי תשל"ט, 24 באוקטובר 1978.
• מקום קבורה: נקבר בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב, לצד רעייתו שרה מלכה
– P81-1f.jpg
– P81-2f.jpg
– P81-3f.pdf
– P81-4f.jpg
– P81-5f.jpg
– P81-6f.jpg